שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״ד (י״א)

והנה בהיותי בכפר טריסקאוויץ בשנת תרי"ב ה' חקת למדתי דברי התוס' בגיטין דף ח' ע"ב ד"ה אע"ג ודוחק לומר דמעל"ע בעינן והא עובדא הוה תוך זיי"ן של מעל"ע וכוונתם דלעולם י"ל דמיירי ע"י ישראל והא דשרי אגב אמיה הוא משום דמיירי בתוך מעל"ע של שבעה והיינו אף שהיה יום שמיני ללידתה דהרי היה קודם המילה מכל מקום לא היה עדן מעל"ע של שבעה ובכה"ג מותר לחלל אגב אמיה דהיא בתוך שבעה ועיין מהר"ם לובלין שפירש בהדיא כן אבל מאוד תמהני דהרי אמרו לשיילה לאימיה ואי אמרה צריכה נחים ליה אגב אמיה והרי תוך שבעה א"צ לומר צריכה אני רק בסתם מחללין עליה ורק אי אמרה א"צ לא מחללין וזה החילוק שבין שלשה לשבעה כמבואר בטוש"ע או"ח סי' ש"ל ואם כן למה צריכין לשיילה ויותר תימה שלשיטת הבה"ג כתבו בהדיא דנחים ליה אגב אימיה נוקמא תוך ז' ואמרה צריכה אני והיא תימה דלמה צריכה לומר צריכה אני תוך ז' הלא אף בסתם סגי. ולכאורה רציתי לומר דכיון דאינו מבואר רק משלשה ועד שבעה אם כן יש להסתפק אי מעל"ע בעי או לא ואם כן אף דנימא דבעי מעל"ע היינו דוקא באמרה צריכה אני דבלא אמרה רק מסתמא די בשבעה אף שאינו מעל"ע ולא מחללין שבת וז"ש ודוחק לומר דמעל"ע בעי והא הוה עובדא תוך זיי"ן של מעל"ע היינו שזה דוחק לפרש דצריך מעל"ע ולכך בעי שתאמר צריכה אני ולכך לבה"ג דס"ל בשבות דאמירה לעכו"ם אפי' באיסור תורה מקילין אם כן ע"כ הך דנחים ליה אגב אמיה מיירי ע"י ישראל דאי ע"י עכו"ם שבות שרי ולא צריך אגב אמיה וע"כ ע"י ישראל ובתוך שבעה והיינו שלא היה מעל"ע ומיירי כשאמרה צריכה אני וז"ב ועיין בתה"ד ובש"ע או"ח סי' תרי"ז שכתב בהדיא כן דלבה"ג משמע דס"ל דבעי מעל"ע אבל התוס' כתבו שדוחק לומר כן וכן קבע בש"ע. ובאמת שכל האחרוני' תמהו די"ל דהכוונה בתוס' שזה דוחק לומר דהיה המעשה בתוך שבעה של מעל"ע אבל מעל"ע בעי לכ"ע ועיין לדו"ז בישועת יעקב שם שדחה דברי הש"ע ולפמ"ש הדבר מוכרח כהבנת התה"ד דאם נימא דמעל"ע בעי לכ"ע אם כן יקשה למה צריך לשיילה לאמיה והא עד שבעה א"צ לשאול לאמו וכמ"ש וגם בפשטת הדבר מבואר כהבנת התה"ד דבשלמא אם נחלקו לענין דינא אי בעי מעל"ע שפיר כתבו התוס' להוכיח דשבות דאמירה לעכו"ם אסור באיסור תורה דדוחק לחדש דין דבעי מעל"ע והיה בתוך מעל"ע דמי מכריח אותנו לחדש זאת ולכך לבה"ג דס"ל דשבות שרי אף באיסור תורה אם כן ע"כ דס"ל דמעל"ע בעי ואם כן יפה פירש אבל אם נימא דזה פשוט דצריך מעל"ע רק דהדוחק הוא לפרש דמיירי שם דהיה תוך מעל"ע אם כן למה לפירוש הבה"ג אין זה דוחק והתוספות דחו פירושו מכח דאסור להרבות ולמה לא כתבו דדוחק הוא שמיירי שהיה תוך מעל"ע אלא ודאי שזה אינו דוחק רק שדוחק לפרש דבעי מעל"ע ואם כן הבה"ג ע"כ דס"ל דבעי מעל"ע ואם כן אין שום דוחק בפירושו וז"פ וברור וכן הבין מהר"ם מלובלין בפשיטות דבה"ג הוא דס"ל דבעי' מעל"ע וכ"כ בפ"י בפשיטות בביאור דברי התוס' ומה שרצה לפרש שם דמיירי בתוך שבעה ושלא לצורך מילה והיא תימא דמלבד דזה ודאי דלא היו מרחיצין רק קודם המילה כמבואר בהתחלת דברי התוספות וכ"ה בטוש"ע סי' של"ח אף גם דכפי הנראה הבין שמיירי ע"י עכו"ם וזה תימה דבתוך שבעה מחללין על אמו ע"י ישראל וע"כ מחוורתא כמ"ש לבסוף אבל לא הרגיש שכן הבין התה"ד ומהר"ם לובלין ז"ל. והנה לכאורה רציתי ליישב מה שהקשיתי דלמה אמר שבשביל לאמו דהרי אמר ליה ר"מ אמו הא קא אכלה תמרי א"ל אימור תונבא קא נקטה והט"ז סי' ש"ל ס"ק ה' הקשה דהא ביולדת ל"מ אף שאכלה צונן וכתב דמיירי לאחר ג' ובאמת ע"כ מיירי לאחר שלשה דהרי היה צריך חמין למולו כמ"ש התוס' כאן וכמ"ש בגליון שם ועכ"פ י"ל דמשום הכי אצריך רבי לשיילה דהרי גם היא ידעה שאכלה תמרי ולכך בסתם ל"מ רק אם תאמר דצריכה ור"מ שאל דמה מועיל שתאמר צריכה כיון דראינו שא"צ בודאי והוה כאמרה א"צ בבירור וע"ז משני דתונבא בעלמא נקטה ואם כן הוה כסתם ואם אמרה צריכה אני מחללין ודו"ק היטב ואם כן כל שמיירי בתוך שבעה של מעל"ע ובעי מעל"ע אתי שפיר ודו"ק: