שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״א (ז׳)

ואגב אזכיר מה ששאל אותי עלם משכיל בהא דתקנו משיכה כדי שלא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה וע"ז הקשה דאכתי מה הועיל אף שלא קנה מכל מקום לא יציל דאם ישרף עכ"פ חייב במי שפרע ואם כן כשזה תפס המעות א"כ יוכל לומר דאני תופס בשביל שאתה חייב לצאת י"ש במי שפרע ומהני תפיסה כל שחייב לצאת י"ש. והשבתי בזה דעכ"פ כיון שמפסיד כל המקח ל"ש מי שפרע כמ"ש התוס' וכן קי"ל בש"ע חו"מ סי' ר"א ואם כן כשיפסיד כולו לא שייך מי שפרע. ובלא"ה המעיין ברש"י בב"מ דף מ"ו ימצא דלכך תקנו שלא יקנה במעות דאז יטרח ויציל כיון דאם יתייקר יוכל לחזור בו ואם כן אין התחלה לקושיא דסוף סוף יטרח ויציל כשיוכל לחזור בו. איברא דצ"ב הא דאמרו בע"ז דף ס"ג והא מחסרא משיכה ופירשו התוספות דקאי אף לר"י דהא חז"ל הפקיעו קנין המעות ואין חל האתנן והא כל דחייב במי שפרע לא שייך מחסרא משיכה ולכן הקשה בקצה"ח סי' כ"ח על הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף ע"ב גבי הני דכרי דהקשו התוספות דהא לצאת י"ש חייבין ואמאי לא קברם רב וכתב הר"ן בשם הר"ם דל"ד להא דאתנן אסרה תורה אף בבא על אמו משום כיון דחייב לצאת י"ש משום דשם חייב אדם לקיים דיבורו אף שאינו חייב מן הדין מה שאין כן שם דכל שאינו חייב מן הדין לא ניתן להשבון וע"ז הקשה דאם כן מחסרא משיכה והקשה הקצה"ח דאם כן מאי פריך והא קא מחסרא משיכה והא מכל מקום חייב לקיים דיבורו כיון שהבטיח לה. והנה בתשובה אחרת כתבתי שדבריו תמוהים וכעת אני אומר דלפי דבריו קשה בפשיטות דהא עכ"פ חייב במי שפרע והיינו משום דחייב לקיים דיבורו ואפ"ה פריך והא קא מחסרא משיכה וע"כ דכיון דעכ"פ בשכירות אף שהבטיח לתת זאת מכל מקום שכר פעולה יכול לתת אחרת בעדו כמ"ש הרא"ש והר"ן שם וכן קי"ל בש"ע חו"מ סי' של"ב ואם כן לק"מ דמצד חיוב לקיים דיבורו מכל מקום יכול ליתן אחרת בעדו. ובלא"ה לק"מ דבמקח הנעשה באיסור לא שייך מי שפרע כמבואר בחו"מ סי' ר"ח. ומזה אני תמה על מ"ש הרד"ך דגבי אתנן חל האתנן משום דחייב לקיים דיבורו דהא לא עדיף מחיוב מי שפרע דלא שייך מי שפרע במקח הנעשה באיסור. ואולי יש לחלק דשם האיסור יהי' נעשה ע"י קיום המי שפרע ויהי' ריבית ובזה אמרינן דלא שייך מי שפרע ואינו חייב לקיים דיבורו בזה אבל כאן המי שפרע חייב על שהבטיח לתת אתנן ומה ענין למה שנעשה בהביאה איסור מכל מקום במה יתוקן החטא ע"י שלא יקיים מי שפרע ואם כן פשיט' דחייב לקיים דיבורו: