שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״א (ד׳)

ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דאמרו בדף מ"ו ש"מ מטבע נעשה חליפין והקשו בתוס' דיאמר לו נשרפו חיטך בעליה והקשה המהרש"א דאמאי לא הקשו לעיל מיניה גבי מעות במעות וכתב דבמעות במעות ל"ש לחוש לאוקמא ברשותיה שיהי' טרח ומציל. ודבריו סתומים וחתומים דלא נודע סברתו למה לא שייך זאת במעות וגם אם כן למה אין הכסף קונה את הזהב וראיתי בפ"י שכתב דלכך במעות במעות לא שייך הגזירה משום דכספים אין להם שמירה אלא בקרקע ודבריו תמוהים דאם כן למה אין הכסף קונה הזהב וכמו שהקשה בעצמו וע"כ צ"ל לשיטתו דל"פ חז"ל וכמ"ש בסוגי' וא"כ גם בחליפין שייך זאת. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דשייך הגזירה אף דבמעות חייב בשמירה ואין לו שמירה אלא בקרקע כתבתי משום דלא נתחייב בשמירה דהוי ליה שמור לי ואשאילך. והנה בסי' שמ"ו מבואר דבאמירה בלבד לא נקרא שמירה בבעלים ע"ש ובש"ך ס"ק א' ולפי"ז הא קי"ל בסי' קצ"ה דבקנין חליפין יכול לחזור כל זמן שעסוקין באותו ענין ומטעם דהיא קנין בחוץ לא בגוף הדבר כמ"ש הע"ש ובש"ך שם ולפ"ז נמצא לא נעשה שמירה בבעלים דלא נתחייב בשמירתו עדיין יכול לחזור בו כל זמן שעסוקין באותו ענין ועל המעות שקיבל בודאי נעשה שומר מקבלה ואילך דזה קנה גוף הכסף במשיכה ולא יכול לחזור ואם כן הו"ל כשמור לי למחר ואשאילך היום דלא מקרי שמירה בבעלים ולכך לא יכלו להקשות ממעות במעות ודו"ק כי חריף הוא. ועיין בשיטה מקובצת ריש השואל ואף דשם נרא' קצת סתירה לזה ע"ש גבי פרה במשיכה ובעלים באמירה לאחר העיון יש להסכים עם דברינו ע"ש ודו"ק: