שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״א (ג׳)

שוב מצאתי בספר נתיבות המשפט ח"ב סי' קצ"ח שהקשה קושית הפ"י וכתב כעין מ"ש אלא שלא הזכיר שהיא קושית הפ"י וגם לא ביאר דלמה אינו חייב בשמירה ולפמ"ש הדבר ברור דע"כ בייחד לו אותו הזהב מיירי דאל"כ בלאו הכי ל"ק דהו"ל דבר שא"מ ועיין בחו"מ סי' רמ"א דדבר שא"מ ל"ק וע"כ דמיירי בדבר מסויים אותו המעות דוקא ואם כן שפיר כל שקנה שוב לא הוי באחריותו כמ"ש הב"י סוף סי' קצ"ח לענין חטים בהדיא ועיין שו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ק"י מ"ש בענין הלז וצ"ע שלא הזכיר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בענין דבר שא"מ. וגם צ"ע מה שהחליט דדבר שבקרקע כל מעשיה אינן נחלטין אלא בשטר ואינו נאמן ע"פ וצ"ע מהא דאמר בב"ב דף ג' כשקנו מידן ברוחות הרי דנקנו הרוחות בשעה שביררו להן וקנו מידן שלא יחזור והרי לענין הוצא אמרו שם הוצא לית ליה תקנתא אלא בשטרא משמע דברוחות מועיל בע"פ וצ"ע. ובגוף קושית הפ"י הנ"ל נלפענ"ד דבר חדש דלענין הכסף שיקנה את הזהב כיון דשניהם מעות ומחוייב לשמור שתיהם זה שלוקחו מידו וזה שצריך ליתן לו אם כן הו"ל כשמור לי ואשמור לך דמבואר בסי' ש"ה בחו"מ דהו"ל שמירה בבעלים ועיין בסמ"ע הטעם דלא רצה לשאלו עד שישמור לו וכאן בודאי לא רצה לשאלו את הכסף עד שישמור לו הזהב ואם כן יהיה שמירה בבעלים דפטור אף מפשיעה ושפיר יאמר לו נשרף זהבך אבל כשלא יקנה לא יוכל לומר נשרפו מעותיך דהיינו הכסף דאם לא קנה הזהב לא נעשה שומר על הזהב דלא קנהו הלוקח כלל ואם כן כיון שבמעות נעשה ש"ש ואף שואל לדעת הפוסקים ואם כן יתחייב ולכך ל"ק במעות ודו"ק: