שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י״א (י״א)

והנה במ"ש הפ"י דלא ייחד לו אותו הזהב ואיך יוכל לומר נשרף זהבך לפענ"ד ל"ק דהרי קי"ל בסי' רי"ד דמראה מת מראהו נפיל ואם כן אדרב' כשלא ייחד לו איזה זהב גם כן יוכל להראות לו אותו שנשרף היה שלו. ולפענ"ד נרא' דבייחד לו הכסף מכל מקום יוכל לומר נשרף כספך דהא כל שהוא להוצאה והוא חריף יותר להוצאה א"כ לא היה הקפידא דוקא לאותו כסף רק שהי' צריך למטבע היוצא ואם כן יקשה דאדרב' הזהב לא הי' לו לקנות הכסף ולהיפך היה ראוי להיות אמנם נראה כיון דנעשה ש"ש במעות שאינם צרורים וכמ"ש הש"ך בחו"מ סי' רצ"ב ס"ק ז' במעות מופקדין אם כן שוב יצטרך לשבע שלא נגנב ואם זה הכסף היה שלו והוא א"י בבירור והו"ל מחויב שבועה ואינו יכול לשבע משלם כמבואר סי' ש"ג ואף להח"ץ החולק בסי' ע"ג על הש"ך דאסור להשתמש היינו בפקדון אבל כאן שקנה כסף וכיון דלא הקפיד על אותו כסף רק שצריך להמטבע שוב יכול לשמש ולתת לו אחרים תחתיהם ואם כן הו"ל ש"ש והו"ל מחושואיל"מ אבל הכסף אינו קונה הזהב דבזהב שאינו להוצאה והיא מחשב לפירי אם כן יוכל להיות שהקפיד דוקא על אותו מטבע שהראה לו ולא יכול להשתמש בו אם כן שוב יוכל לומר זהבך נשרף ולא נעשה שומר וא"צ לשבע ודו"ק היטב כי קצרתי ומיושב היטב קושיות הפ"י שתיהן גם יחד: