והנה בהא דנחלקו רבא ור"א בביצה ריש פרק שני בטעמא דע"ת דרבא אמר כדי שיברור מנה יפה ליו"ט ומנה יפה לשבת. ור"א אמר כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול. ולכאורה קשה דאם נימא הואיל אם כן מותר לאפות מיו"ט לחול מה"ת כדמשמע בפסחים דף מ"ו ובמג"א סי' תקכ"ז וכמבואר לעיל באורך ואם כן לפי זה מיום טוב לשבת מותר לכתחילה דהו"ל כשעת הדחק ורק מדרבנן אסור כדי שלא יאמרו אופין מיו"ט לחול או כדי שיברור כמ"ש הבעה"מ הובא במ"א סי' תקכ"ז. ולפי זה קשה למה תקנו לר"א ע"ת כדי שלא יאמרו אופין מיו"ט לשבת מכ"ש. מיום טוב לחול הא אף אם יאפו יהיה שרי ואדרב' ע"י עירוב יבוא יותר לידי מכשול דבלי עירוב היה נזהר מלאפות וע"י עירוב יהיה שרי ויאמר דמותר לאפות מי"ט לחול וצ"ל דר"א ס"ל כר"ח בפסחים שם דלית ליה הואיל רק ע"י עירוב שרי ולכך היתר. איברא דלפ"ז יקשה לפי מה שנרא' מהרא"ש והר"ן דגרסי רבה יקשה דלרבה דס"ל הואיל ל"ש כלל הגזירה דשמא יאמרו אופין מיו"ט לחול דהא לדידי' שייך הואיל. מיהו אין קושי' דהא רבה ס"ל טעמא אוחרי משום כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י׳ (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.