שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י׳ (ז׳)

ובזה השבתי להמופלג מו"ה יוסף שארשטיין נ"י בהא דאמרו בביצה דף י"ד כלאים למאי חזי וע"ז הקשה דהא חזי לקטנים והו"ל ראוי וכעין דאמרו מערבין לגדול ביוה"כ משום דחזי לקטנים והוא הדין בזה והשבתי לו דלפמ"ש הרמב"ם פ"י מכלאים הלכה ל"א דאם היה הלובש שוגג והמלביש מזיד המלביש לוקה וביאר הכ"מ שם הטעם דהתור' אסרה בין על המלביש ובין על הלובש ולא מסתבר שתרווייהו ילקו לכך כל שהלובש מזיד הלובש לוקה וכשהוא שוגג המלביש לוקה ע"ש ולפ"ז הוא הדין בכלאים דרבנן כל דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון ואם כן כל שהקטן לובש או מציע תחתיו דאין כאן איסור על הקטן המלביש עושה איסור ואסור לספות לו דלא עדיף הקטן מאילו היה שוגג ואף אם נימא דקטן אף שוגג לא מקרי עכ"פ כיון דאסור להלביש בכה"ג לא התירו לספות לקטן בידים וז"ב כשמש ועיין בש"ע בסי' ש"ג דלא העתיק כל דברי הרמב"ם משום דמלקות לא שייך בזמן הזה אבל עכ"פ הדין דין אמת. ומה שהקשה עוד הא חזי לתת בו ציצית דכלאים בציצית שרי וה"ה בבגד של כלאים זה ליתא דלא התירה תורה רק כלאים בציצית ולא בבגד שהוא כלאים וז"פ וברור וא"צ ראיה. ומה שהקשה עוד דביצה היאך מקרי מוקצה ביו"ט הא חזי לקטן זה אינו קושיא כלל דכל ענין מוקצה היא משום דאקצייה מדעתיה ולא עלתה על דעתו וע"כ אסור ואיך שייך לומר דחזי לקטן והו"ל ראוי הא מ"מ אקציה מדעתו ואם היה עולה על דעתו דחזי לקטן היה ראוי אף לגדול וז"ב ופשוט. אמנם עדיין יש לומר דבמוקצה מחמת איסור אז במוקצה מחמת איסור דרבנן לא שייך מוקצה דחזי לקטנים וכאן ל"ש מ"ש דמ"מ אקציה מדעתו דבשלמא בכל מוקצה דהיא מוקצה מחמת שאקציה מדעתו כגרוגרות וצימוקין או ביצה שנולדה היום וכדומה שייך לומר דאקציה מדעתו אבל כאן דבאמת לא אקציה מדעתו רק מחמת איסור וכל שאינו רק איסור דרבנן שוב ראוי לספות לקטן בידים ושוב מותר. ובזה היה מקום לבאר שיטת רש"י בביצה דף ל"א שכתב דבמוקצה מחמת איסור דרבנן לא אמרינן מיגו דאיתקצאי ביה"ש משום דבאמת יש לפקפק עדן דניהו דשרי לספות איסור לקטן בידים היינו כשהגדול אינו עושה שום איסור רק שמאכיל לקטן בזה אמרינן דאינו עושה איסור במה שספי לקטן אבל כשהגדול עושה איסור היאך שייך דמותר לספות לקטן הא מ"מ הגדול עושה איסור דרבנן ואין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך מכ"ש בזה שאין זכות לקטן כלל רק דקטן לא איכפת לן באכלו נבילות ומעתה זה כשיש כאן עוד איסור דרבנן אבל כל שכעת נסתלק האיסור רק דנימא דאיתקצאי לביה"ש בזה כל שהיה ראוי לקטנים מקרי ראוי ועכ"פ לא אמרינן מיגו דאיתקצאי ביה"ש באיסור דרבנן דבעצמותו לא היה מוקצה דהיה ראוי לקטנים ויש מקום להאריך בזה ואכ"מ ועיין בחידושי רשב"א בס' החדש מ"ש דטבל דרבנן לא שרי אף דחזי לקטן ואם כן יש ליישב הקושי' מכלאים בע"א ואכ"מ להאריך: