שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י׳ (ג׳)

והנה התוס' בדף מ"ו שם ד"ה הואיל הקשו דאמאי גבי לחם הפנים ושתי הלחם אין אפייתן דוחה יו"ט ואמאי לא נימא הואיל ואי בעי פריק ע"ש ובאמת לרבה דס"ל הכנה ואף דבדבר האפוי ומבושל לא שייך הכנה היינו משום שאינו מחוסר רק תיקון מעט אבל כאן דבעי פריקה ואם כן פשיט' דאסור משום הכנה איברא דזה ניחא לענין לחם הפנים אבל בשתי הלחם דאם נאפה ביו"ט ויאכלנו ביו"ט עצמו אם כן לא שייך הכנה דיו"ט לעצמו מכין ודוקא מיו"ט לשבת שייך איסור הכנה כמ"ש הר"ן ריש ביצה וכן הסכים הט"ז בפשיטות סי' תק"א ס"ק ז' גבי לפידים וסי' תקי"ג בסופו גבי אפרוח ע"ש ולא הזכיר דברי הר"ן. אבל באמת הדבר נכון דבאמת הפ"י האריך בריש ביצה גבי הכנה דרבה דאף ביו"ט עצמו שייך הכנה והביא שכ"כ רש"י בהדיא בביצה דף כ"ו ע"ב ד"ה ואי דלמאן דאית ליה מוקצה הכנה מבעוד יום בעי ע"ש ובאמת שהדבר מפורש שם כדבריו אבל לפע"ד נראה דלענין דינא צדקו דברי הט"ז והר"ן דע"כ לא כתב רש"י רק למאן דאית ליה מוקצה מן התורה ואם כן בעי הכנה מדאוריית' ואם כן שם דקאי אליבא דרבה דהלל בעי מרבה ורבה גרסינן שם ועיין במהרש"א ובמג"ש שם ולרבה דס"ל מוקצה דאוריית' קודם חזרה ואם כן אסור מן התורה אף ביום טוב עצמו אבל לדידן דמוקצה אינו רק דרבנן שרי ביו"ט עצמו ואינו אסור הכנה רק מיו"ט לשבת. ובזה מיושב מה שהביא הר"ן ראיה מעירובין דף ל"ח לענין קנין שביתה דלדידן וגם לרבה אחר חזרה דס"ל דמוקצה דרבנן לא שייך הכנה ביו"ט עצמו. עכ"פ יהיה איך שיהי' קושית התוס' מיושב דלרבה ל"מ לאקשויי דשתי הלחם מצי פריק לה משום דאפשר דלרבה מוקצה דאוריית' ושייך הכנה וכאן מחוסר הכנה ולכך לא אקשי רק לר"ח. ובזה היה מקום ליישב דברי רבינו שהביא בפ"ח מתמידין הטעם דלכם ולא לגבוה משום דלדידן דמוקצה דרבנן שוב שייך הואיל ואי בעי פריק ואם כן איצטריך לטעם דלכם ולא לגבוה ובזה היה מקום ליישב קושית התוס' בדף מ"ז ד"ה וא"י די"ל דגם ר"ח ס"ל בכה"ג הואיל דאף דהוא לא ס"ל הואיל היינו בדבר שאינו עושה לצורך שבת רק לחול לא שייך להתיר משום הואיל אבל לצורכי שבת שייך הואיל ואי בעי פריק ודו"ק. ובזה יש מקום ליישב הא דקשה לי טובא בהא דפריך הש"ס במנחות צ"ה אמאי אינן דוחות השבת והא אפסילא בלינה והיאך אפשר לעשותן בשבת הא יהיה שבת מכין ליו"ט ובשלמא לחם הפנים דהוא משבת לשבת אפשר דמותר אבל משבת ליו"ט כמו בשתי הלחם היאך אפשר דמותר ובפרט לפמ"ש הלח"מ פ"ב מחגיגה הלכה דכל דמלין לצורך מצוה לא שייך למפסל משום לינה ואם כן כאן דמלין כדי שלא יכין משבת ליו"ט הו"ל מצוה ומותר דלא יפסל בלינה והיא קושי' גדולה וע"כ צ"ל דקושית הש"ס שם רק מלחם הפנים. ובזה מיושב קושית הנו"ב מהדו"ק בשם או"ח במ"ש רש"י במקום זריזין כדי שלא תחמיץ והקשה הוא תינח לחם הפנים אבל שתי הלחם דחמץ תאפינה מאי איכא למימר וכבר הארכתי בזה בחידושי באופנים שונים ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ קושית הש"ס הוא מלחם הפנים דמשתי הלחם לא קשה. ובעיקר דברי התוס' ק"ל שכתבו בשתי הלחם דהואיל ואי בעי פריק והיאך אפשר לפרוק והא אין פודין ביו"ט כמ"ש רש"י בביצה דף כ"ז ע"ב ד"ה בבהמת קדשים ע"ש ואפשר דלצורך אוכל נפש שרי ועיין צל"ח בביצה דף כ"ו שם ועיין בחידושי כפות תמרים בסוכה דף ל"ה שכתב דאסור לפדות ביו"ט ולפמ"ש יש לעיין בזה וצ"ע. מעתה נחזור על הראשונות דלפמ"ש הרמב"ם פוסק דצורכי שבת נעשין ביו"ט וגם ע"כ צ"ל דהכנה לא שייך באפוי ומבושל כמ"ש התוס' ואף למ"ד דס"ל הואיל ודלא כמג"א. וגם בלא"ה נ"ל דבאמת שיטת רש"י דאמרינן מתוך אף בדבר דאין צורך כלל והתוס' הקשו דאם כן למה לי באופה מיום טוב לחול משום הואיל תיפוק ליה דמותר משום מתוך. אך לפענ"ד נראה דבזה לא מותר משום מתוך דע"כ לא הותר משום מתוך רק בסתם אף דאין צורך לו כל שהוא אוכל נפש שרי אבל לעשות מלאכה בהדיא בשביל חול זה בודאי אסור וכעין זה חילק הט"ז סי' תק"ג ס"ק ד' לענין הערמה בדרבנן מכל שכן באיסור תורה ועכ"פ באינו אופה לצורך חול בהדיא ומכ"ש בעושה לצורך שבת וגם אפשר שיגמור ביו"ט בוודאי יש להתיר. ובלא"ה נרא' דממנ"פ שרי להטמין דאם יוכל לגמור בעוד יום אם כן חזי ליה ביו"ט ובוודאי מותר ואם לא יגמור שוב לא שייך הכנה דע"כ לא אסרו הכנה רק כשמכינו והוא ראוי לאכלו כך בזה אסור מיו"ט לשבת דטרח ביו"ט שלא לצורך י"ט אבל כל שאינו ראוי עדיין אם כן לא הכין מיו"ט דביו"ט לא נגמר ההכנה וא"ל דעכ"פ בשליש בישול וחזי' לאכול כמב"ד ואם כן שוב הוה הכנה דזה אינו דממנ"פ אם חזי לאכול שוב ראוי לאכול מבע"י להכין ליו"ט דכל דחזי לאחד מותר משום דאולי מקלע אורחים כבן דרוסאי וחביריו ואם לא נגמר שוב לא הכין מבעוד יום וא"ל דשמא יגמור סמוך לערב בשיעור שלא יכול לאכלו דזה אינו דלזה לא חיישינן דעכ"פ כיון דאיתחזיק היתירא דליום טוב עצמו שרי משום הואיל ואינו רק ספק וכל דאיתחזיק היתירא כ"ע מודו דאינו אסור רק מדרבנן ובכה"ג ודאי מתיר העירוב. ומעתה גם לענין ביה"ש גם כן מותר משום זה ובפרט דבבישול ואפייה לא שייך הכנה לשיטת התוס' ובאמת לדבריהם צ"ל דלשחוט ודאי אסור סמוך לחשיכה דבזה לא שייך הואיל וגם אסור משום הכנה דאינו ראוי מבעוד יום ומחוסר תיקון גמור ולכך בעינן שיהי' יכול לאכול כזית מבע"י כמבואר בסי' תצ"ח ס"ו. ובזה נ"ל דצדקו דברי הרש"ל דעכ"פ צריך שיפרש בהדיא בעירוב לשחוט דעכ"פ כשלא פירש ודאי אסור דמסתמא לא כוון על שחיטה דהא הוי הכנה גמורה והואיל בלבד אינו היתר גמור. מיהו י"ל דלשחוט מותר דשייך הואיל וכל דשחטו שוב מותר דחזי לאכול באומצא ולא הוי הכנה כ"כ ועכ"פ צריך שיפרש בהדיא והט"ז בסי' תקכ"ז חולק על הרש"ל ולפענ"ד יש להחמיר בשחיטה ודו"ק היטב בכל מ"ש: