והנה מצאתי בשו"ת שאגת ארי' סי' ק"ב שכתב דרבה ס"ל גם טעמא דר"א אלא שרבא בא להוסיף עוד טעם ונ"מ כמ"ש הרא"ש ע"ש. ולפמ"ש לכאורה אי אפשר שרבה יסבור כלל הטעם של ר"א וכמ"ש. אמנם נרא' דגם רבה יוכל להיות דס"ל טעמא דר"א רק דמוסיף ואף דס"ל הואיל הא נ"מ בסמוך לחשיכה דלא שייך הואיל וכמ"ש התוס' בפסחים דף מ"ו ושייך טעמא דר"א הן אמת דלפי"ז לרבה פשיט' דיכול לערב ביו"ט בעצמו כיון דכל היום עדיין אין שום חשש רק סמוך לחשיכה אך לפי טעמו של רבה כדי שיברור אמרו שמא יפשע והוא הדין לדידיה גם לפי טעמו של ר"א שייך זאת וז"פ:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל ב׳ סימן י׳ (י׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.