שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ה (ו׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א שהקשה דלמה לא הקשו התוס' מסוכה גזולה דתיפוק ליה דהוה לי' מצוה הבאה בעבירה ולפמ"ש אתי שפיר דשם שייך לומר דאין המצוה עושה פעולה בעבירה דקרקע אינה נגזלת ולכך הקשו ממצה של טבל שעכ"פ עושה עבירה כעת על ידי קיום המצוה וכן בלולב של אשירה עכ"פ כעת עושה עבירה שנהנה מאשירה ע"י המצוה וע"ז תירצו דלא על ידי עבירה מקיים המצוה וז"ב. וע"ד הפלפול אמרתי דבאמת הוה מצוה הבאה בעבירה אף שהמצוה לא סייע בעבירה דבאמת אם נימא דעשה דוחה ל"ת א"כ בטבל שאינו במיתה כגון מעשר עני שוב אתי עשה ודחי ל"ת וא"כ שוב לא שייך ח"ש דאינו אסור רק משום דחזי לאצטרופי וכאן כשיצטרף יבא עשה וידחה ל"ת וגם להטעם של אא"ז הח"ץ ז"ל משום אחשבי' לא שייך דיש לומר דרצה לקיים המצוה ולא משום שרצה באיסור וא"כ עכ"פ בעת שאוכל ח"ש שוב אינו עובר ורק ע"י שמחשבו למצוה שוב נעשה איסור ג"כ וא"כ שוב המצוה עושה בעבירה ויש לפקפק ולא כתבתיו רק ע"ד החידוד. ומצאתי בשאגת אריה סי' צ"ו שהרגיש בזה דלמה לא אתי עשה ודחי ל"ת דטבל ע"ש שכתב דלא הוה מצוה הבאה בעבירה כיון דעשה דוחה ליכא שום עבירה וזה אינו ברור לפע"ד דכיון דאינו רק דחייה א"כ שוב הוה לי' מצוה הבאה בעבירה ומ"מ יש לומר כיון דמקיים מצות הבורא שוב לא מקרי עבירה אמנם הי' נראה כיון דקי"ל דבלע מצה יצא אף שלא נהנה א"כ אפשר לקיים שניהם דידי מצה יצא וידי טבל לא יעבור דבעי הנאה וגם יכול לכרכו בסיב או בדבר היתר באופן דלא יהי' חציצה ומ"מ לא יהנה בגרונו ולא יעבור על טבל וידי מצה יצא ועיין במלמ"ל פי"ד ממ"א הי"ב וא"כ שוב הוה ליה מצוה הבאה בעבירה כל שאוכלו בדרך שעבר על איסור טבל דהיינו כדרך אכילתו אך נראה דאם נימא דמיגו דאחשביה אכילה לענין מצוה שוב הוה אכילה גם לענין איסור טבל וכעין זה כתב המלמ"ל שם א"כ שוב לא משכחת לה שלא יעבור על הל"ת ושוב אתי עשה ודחי לה וגם נראה דכיון דקי"ל דבין החניכיים מצטרף למה שבלע שהרי נהנה גרונו בכזית וכמ"ש בסוף פרק ג"ה וכ"כ הרמב"ם פי"ד ממ"א אבל בין השינים לא מצטרף ועיין כ"מ שם ובמגיה שם ובגליון כתבתי דנתחלף הלשון בכ"מ ודברי הכ"מ נכונים וע"כ כיון דבלע מצה יצא א"כ אף שאין כאן כזית מרווח כל שב"מ אכלו כזית יצא משא"כ לגבי איסור דבעי שיהנה גרונו בכזית ושוב לא הוה מצוה הבאה בעבירה ומיושב קושית התוס' וא"ל דא"כ איך ממעט דיצא מה שאינו איסור ומשום חמץ רק משום בל תאכל טבל והא ליכא כזית אבל זה אינו דמ"מ חצי שיעור אסור אבל מצוה הבאה בעבירה ליכא דהא כל זמן שלא אכל השיעור לא שייך חזי לאצטרופי דאדרבא אף אם יצטרף לשיעור יקיים המצוה וגם אחשבי' ליכא וכמ"ש למעלה אבל כל שלא יוכל לקיים המצוה שוב אסור משום טבל אף בח"ש ודו"ק. והנה במ"ש התוס' בסוכה ד"ה משום דלכם למעט שאול וגזול משום שאול אצטריך דמשום גזול לא אצטריך דהוה לי' מצוה הבאה בעברה דאע"ג דבקרבן כתיב ה"ה בכל מצוה דאורייתא כדמוכח בהגוזל ע"ש ובעת למדי נתקשיתי הרבה דלמה כתבו זאת על הך דלכם ולא הגזול ולא הקשו בהך דכאן דאמר דהוה מצוה הבאה בעבירה ומייתי ראיה מקרבן ולא נימא דדוקא קרבן ולא עוד אלא שכאן הוא עדיף טפי דבדרבנן היא ויש סברא לומר דבדרבנן לא שייך מצוה הבאה בעבירה כמ"ש התוס' לרנב"י שם ואפ"ה אמרינן מכ"ש בדאורייתא וגם אחד מהתלמודים העירני דלמה כתבו הפוס' דוקא דבדאורייתא אמרינן מצוה הבאה בעבירה והלא אף בדרבנן אמרינן ואמרתי דבאמת הר"ן כתב די"ל דבדרבנן שייך יותר מצוה הבאה בעבירה דהוא מזכיר עון להתפס ע"ש ולפי"ז בדרבנן פשיטא להו להתוס' דאמרינן מצהב"ע רק בדאורייתא הוה ס"ד דדוקא בקרבן ולכך הוכיחו מהגוזל דבדאורייתא אמרינן מצוה הבאה בעבירה מכ"ש בדרבנן ואף דרנב"י לא ס"ל כן באמת שגם זה אינו מוכרח ועיין מגן גיבורים סי' י"א ס"ק י"ג ע"ש ודו"ק:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.