שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ה (ה׳)

והנה הרב החרי"ף מו"ה ליפא אבד"ק בראזדאוויטץ נ"י הקשה בהא דס"ד דש"ס ביבמות בסוגיא דעליה לילף ממחמר דאין עשה דוחה ל"ת וע"ז הקשה דא"כ למה לי יקדש דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש הא ממחמר גמרינן דאינו דוחה והשבתי לו דהוה ס"ד כדמשני רבא שם דיקדש וגם עצם לא תשברו בו אתי להורות דאינו דוחה הל"ת שבמקדש וא"כ הו"ל שני כתובין הבאין כאחד דאין דוחה ה"א דאין מלמדין וא"כ בכ"מ דוחה לכך איצטריך לאו דמחמר דלא לדחי בכ"מ ודו"ק ובלא"ה המעיין בזבחים שם בתוס' ומצא דיקדש אינו מיותר כלל רק דעיקר הילפותא הוא מעצם לא תשברו בו והתוס' הניחו בקושיא דהא לא הוה בעידנא וחדשו בפסקי תוס' כיון דאי אפשר בענין אחר בלי דדחי ולפ"ז זהו כשבעלמא דוחה עשה הל"ת אבל להס"ד דלא דחי שוב ה"א דלכך לא דחי משום דאין עשה דוחה ל"ת לפי שאינו דוחה ועצם לא תשברו בו ע"כ אתי לדרשא אחרינא וז"פ וברור. ודרך אגב אומר מה דנשאלתי מאחד מתלמודיי נ"י בחג הסוכות שנת תר"ט בהא דהקשו התוס' ריש פרק לולב הגזול דלמה לי קרא למעט טבל שאינו יוצא ידי מצה תיפוק ליה דהוה לי' מצוה הבאה בעבירה וע"ז הקשה דלפי מה שכתב הר"ן שם ענין מצוה הבאה בעבירה הוא רק כשהמצוה עושה סיוע לעבירה כגון שהקדישו לאחר יאוש דההקדש הוה שינוי רשות כמו מכרו ועי"ז נקנה לו הדבר אבל כשהי' כבר שינוי רשות לא אכפת לן והוא הדין כאן המצוה אינו מסייע לעבירה דהטבל הוא טבל בלי המצוה ולכאורה יפה הקשה אבל אחר העיון זה אינו דהנה באמת ע"י האכילה של המצוה עושה עבירה ופשיטא דהיכא שנתחדש העבירה על ידי עשיית המצוה דטבל אין עבירה עליו רק באכילת הטבל וא"כ פשיטא דלא יצא המצוה דבעינן שיעשה המצוה דבעינן שיעשה המצוה בלי עבירה וכדאמרו בירושלמי הובא ברא"ש פ"ב דפסחים אלה המצות אם עשייתן כמצותן הוה מצוה ואם לאו לא יצא אבל שם דהגזילה כבר בידו ומה נתחדש בזה פעולת עבירה על ידי שיצא ידי המצוה ולכך לא אכפת לן וז"ב: