שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ג (ט׳)

ובזה עמדתי על מה שפסק רבינו כר"י ובפירושו להמשנה לא פסק כר"י ועיין במגיה ברמב"ם שם שעמד בזה ולפמ"ש א"ש דבפירושו להמשנה פירש דשוגג דר"י היינו שבתחלה ידע שהוא טבל ואח"כ שכח א"כ בשוגג כזה שלא ידע כלל שהוא טבל בעת הפרשה בזה פשיטא דלא קי"ל כר"י אבל בחשב שמותר לתרום מן הטמא על הטהור דבאמת יש מקום לטעות דמה"ת באמת תרומה הוא ועכ"פ לענין שיהי' תרומה ויחזור ויתרום בזה בודאי יש מקום לטעות ולכך בחבורו שפיר פסק כר"י ועיין בתוס' יבמות שם ד"ה אין שלא מצינו טעם ברור דאמאי לא יהי' תרומה אף במזיד כשעבר ותרם מן הטמא על הטהור וא"כ מכ"ש שיש מקום לטעות שמותר לתרום מן הטמא על הטהור דעכ"פ חזי להסקה. וצ"ע בהא דאמרו בגיטין דף נ"ד ורמי דר"י אדר"י לענין קנסו שוגג אטו מזיד לישני בכה"ג דסבר שמותר וטעה בדין וכר"ח דבכה"ג שייך לאסור אף בשוגג וכמ"ש התה"ד הנ"ל וצ"ע גם במס' מכות באומר מותר ובשבת דף ס"ח וכעת לא נפניתי לעיין בזה שוב עיינתי בשו"ת תה"ד ולפע"ד מה שהוציא הח"מ ממנו דבשוגג שחשב שהדין כך הוה כמזיד באמת המעיין בתה"ד ימצא כי לא כתב רק כי שוגג היינו שלא ידע הדין וע"ז שפיר הביא ראיה מב"ק דף צ"ה דע"ה דלא ידע מקרי שוגג אבל פשיטא דגם ת"ח דלא ידע וטעה בדין דפשיטא דמקרי שוגג דפשיטא דלא גרע מי שטעה בדין ממי שלא ידע הדין כלל ומה דאמרו בב"ק שם בת"ח דידע שם מקרי מזיד שידע שהוא גנובה אבל בת"ח בשוגג פשיטא דגם זה מקרי שוגג ורק במי שטעה בדבר שלא הי' לטעות אולי מקרי קרוב למזיד ובזה יש מקום לישב קושית הנו"ב על התה"ד הנ"ל וצ"ע ועיין שבועות דף י"ח דבע"ה הו"ל אומר מותר שוגג ע"ש ברש"י ודו"ק: