שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ג (ח׳)

והנה במ"ש לעיל בענין אומר מותר אי חשיב שוגג או מזיד נראה לפע"ד כעת חילוק נכון דהנה התה"ד סי' רי"ו כתב דת"ח הטועה בדין לא מקרי שוגג כי שוגג הוא כמ"ש הא"ז דסבר שאינה מינקת או שהי' ע"ה שלא ידע שמניקת חברו אסורה אבל ת"ח הטועה בדין בדבר שראוי להסתפק לאו שוגג מקרי ע"ש שהביא ראיה ברורה מב"ק דף צ"ה ועיין בש"ע אהע"ז סי' י"ג סעיף יו"ד ובח"מ ס"ק ח' ולפ"ז יש לומר גם בדין אומר מותר דהיכא דטעה בדין בדבר שאינו ראוי להסתפק בו א"כ הוה טועה גמור וכשוגג חשוב אבל היכא שידע הדין רק שחשב באיזה דבר שראוי להסתפק בו לא מקרי שוגג ובזה אני אומר במ"ש המלמ"ל להקשות על מ"ש התוס' בבכורות דף כ"ג ד"ה סבר דחשב שמותר לבטל איסור חשוב שוגג והרי הרמב"ם כתב פ"ה מתרומות ה"ח בד"א שלא ידע מטומאה אבל אם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא על הטהור הרי הוא כמזיד ודבריו סותרין להתוס' וכבר כתבתי לעיל בזה ולפמ"ש א"ש דהתוס' קאי בסבר שמותר לבטל איסור שזה מחמת שלא ידע הדין כלל ובכה"ג חשוב שוגג שלא הי' לו במה לטעות שמי לא ידע שאסור לבטל איסור לכתחלה ובפרט באיסור תורה אבל שם שידע שהוא טמא רק דחשב שמותר לתרום מן הטמא על הטהור משום דבאמת מה"ת אף תורם מן הטמא על הטהור תרומתו תרומה וכדאמרו שם ביבמות דף פ"ט ע"ב וא"כ טעה בדין במקום שיש לטעות בזה הוה שוגג קרוב למזיד וקנסו טפי ויש להמתיק הדבר דלפי מה שפסק רבינו שם כר"נ ברא דהוה תרומה ויחזור ויתרום וא"כ באמת זה קנס חז"ל וא"כ כל שהי' שוגג וחשב שמותר לתרום מן הטמא על הטהור ואם לא יהי' תרומה יחזור לגריוא ויהי' טבל בזה פשיטא דשייך לטעות דעכ"פ טעה וסבר כר"ח דאם לא יהי' תרומה יחזור לטבלי' וא"כ בזה שייך למטעי והו"ל כמזיד ובאמת לפמ"ש התוס' ביבמות ד"ה לר"נ דלר"ח ליכא בשוגג שום איסור דהתורה לא קפדה אלא על מזיד כדכתיב ולא תשאו עליו חטא א"כ בכה"ג שחשב שמותר לתרום דלא שייך נשיאת חטא מהראוי שיהי' תרומתו תרומה וא"כ בכה"ג ודאי הוה כמזיד כיון דיש מקום להסתפק וז"ב: