שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן י״ט (ט׳)

והנה לכאורה ראיה ברורה דשימור דמצה הוא מה"ת דלא כמו שנראה מדברי הרמב"ם בפ"ה מחמץ ה"ט דאינו רק אסמכתא ועשו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' ע"ט דהרי אמרו בחולין דף ד' דכתיבא ולא אחזיק א"ב וגם לפי המסקנא נחלקו בכתיבא ולא אחזיק כמ"ש התוס' והרשב"א שם וכן מוכח מגיטין דף יו"ד ולפ"ז יקשה למה יוצא בה י"ח בפסח והיינו משום דבקיאי בשימור כדאמרו שם והלא כל ענין שימור אף שימור דלישה אינו רק מדרבנן ואינו רק הוחזקה בלבד וע"כ דשימור דקרא הוא דרשה גמורה הן אמת דגם להפוסקים דשימור הוא מה"ת לא נודע אם מקרי כתיבא לענין כותים דזה ודאי דפשטא דקרא מורה דוקא להשמר מן החימוץ וא"כ כותים לא מודו בה וביותר קשה דלהפר"ח דבעי שימור משעת קצירה דוקא קשה דהאיך יוצא בה י"ח והא זה ודאי דאין הכותים מודים בה דמהקרא לא מוכח אולי דוקא שימור משעת לישה בעי ולא משעת קצירה וע"כ הדבר צע"ג ועיין ברכות מ"ז ע"ב דאמרו דכותאי מעשרי כראוי דבמה דכתיבא באורייתא מזהר זהירי דאמר מר כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל והנה משם מבואר דכתיבא אף דלא ידענו אי אחזיק מועיל דהרי אמר הטעם שכתובה וכל מצוה שהחזיקו דהיינו כרשב"ג ואי מיירי בהוחזקו בודאי ל"ל הטעם דכתיבא וע"כ דבעי כתיבה אף דספק אם הוחזקו וצ"ע למה לא הביאו התוס' והרשב"א דברי הש"ס ברכות לראיה או לקושיא וצ"ע: