ובזה יש ליישב דברי הב"ח שכתב דלא שייך הנחתי לך דאלו הנכסים שהי' בשעת הלואה לא יוכל לדחותו על הנכסים של אח"כ והש"ך בסי' קט"ו תמה עליו דמה סברא היא זו ולפמ"ש א"ש דכוונתו כיון דכל עיקר השעבוד הוא משום מתוך שנשתעבדו הנכסים שהי' כבר בעת הלואה וא"כ בזה לא שייך הנחתי ויפה פירש הב"ח בכוונת התוס' בב"ב וכן הסכים בתפארת שמואל בחידושיו שכן כוונת התוס' ודו"ק ובלא"ה י"ל בכוונת התוס' והב"ח כיון דמצד הדין הנכסים של אח"כ לא משתעבדי כלל רק משום נעילת דלת כמ"ש הרשב"ם א"כ עכ"פ לא שייך הנחתי לך מקום דעכ"פ כיון דהוא דבר שלבל"ע ולא סמך דעתו ע"ז איך הניח לו מקום דאינו דבר ברור הוא שיקנה נכסים אח"כ ולא שייך הנחתי לך מקום וז"ב והתוס' ב"מ דלא פירשו כן צ"ל דכיון דהתנה על דאקני דבדאקני לא אמרינן אחריות ט"ס א"כ ע"כ כיון גם לנכסים שיקנה אח"כ שוב יוכל לומר הנחתי וע"ז תירצו דמיירי באפותיקי והיינו אף באפותיקי סתם דעכ"פ על דאקני לא התנה ושוב לא יוכל לומר הנחתי ובזה מיושב קושית התוס' דנוקי באפותיקי מפורש ושפיר גובה אף אם דאקני לא משתעבד מ"מ גובה השבח ומיושב קושית מהרש"א:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״א (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.