ובזה נראה לפע"ד דזה סברת הרע"ב דשני שבותים אף רבי מודה דגזרו בה"ש והיינו דרבנן כעין דאורייתא תקנו וכמו דרצו לומר בנזיר דף נ"ח דאין עשה דוחה שני לאוין ה"ה דמצוה לא דחה שני שבותים דרבנן ונפסל עירובו בזה. והנה בדברי הראב"ד א"ש הא דאמרו בשבת מ"ג שאם עבר ותקנו מתוקן והקשו בתוס' הא בבכור אסור לראות ולפמ"ש הראב"ד א"ש דבאמת לעבור על שבות ביה"ש אסור אף לרבי רק לענין שיהי' מקרי מוכן שלא יהי' נקרא מבטל כלי מהיכנו ע"ז אמר כיון שאם עבר ותקנו מתוקן א"כ לא נקרא מוקצה לענין זה וכמו דלא גזרו על עירובו בזה ודו"ק היטב ועיין ברש"י ביצה י"ט ובמהרש"א שם ולשיטת הראב"ד לא א"ש כ"ז דשבות ממש לא התירו אף בה"ש אך לפמ"ש למעלה דבמקום מצוה מודה הראב"ד יש לישב ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ג (י״ט)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.