שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ג (י״ז)

והנה תלמודיי נ"י הנדזו בדבר דכל דאמרינן דלא מהני הרי הוא כאלו לא הפריש אבל ז"א דבאמת כבר עבר והפריש בפ"ע והרי הוא מתוקן ורק שאנו אמרינן לקנסו שלא יהי' יכול לאכול עי"ז אבל לאחר שבת פשיטא דאותן התרומות ומעשרות מועילים והרי הן תרומה ומעשר וא"כ עכ"פ כבר הפריש ושוב מהראוי שיהי' מועיל ודו"ק היטב כי נכון הוא. ודרך אגב ארשום מה שראיתי בפר"ח יו"ד סי' צ"ט דמפלפל בס"ק י"ב דבדאורייתא קנסו שוגג אטו מזיד וק"ל טובא דבר"ן פ' גה"נ בסוגיא דזרוע בשלה גבי הא דאמרו דחידוש הוא דזה היתר הבא מכלל איסור כתב בהדיא דקי"ל כר' יוסי דלא קנסו שוגג אטו מזיד ואף להראב"ד דס"ל דאין מבטלין איסור הוא מה"ת מ"מ בשוגג לא קנסו וכ"כ הש"ך בסי' צ"ט ס"ק ז' ע"ש ובחוות דעת שם תמה באמת על הש"ך דהא קי"ל כר' יהודה דקנסו שוגג אטו מזיד אבל מ"ש שם דלא נמצא בר"ן ובאמת בר"ן מבואר כהש"ך וכבר העירני על דברת החוות דעת הנ"ל אחד מקאזליב ושמו הרב ר"י היילפרין נ"י ויפה העיר אבל דברי הפר"ח צ"ע והנה המופלג מוהר"י הנ"ל תמה ג"כ במ"ש הח"ד בסי' צ"ט שם לחדש דבדבר דאסור בהנאה לא שייך לומר דמותר להרבות ולבטל דהא אסור בהנאה והרי יש לו הנאה במה שמבטלו ומשביח ההיתר ולכך בנ"ח אסור להרבות ולבטלו וע"ז הקשה דא"כ למה לא מתרצו הפוסקים בהא דאמרו זה היתר הבא מכלל איסור דבזרוע בשלה התירה התורה לבשל הז"ב עם הבשר אף דנהנה במה שמושבח הרוטב והבשר כשנתבשל עם הזרוע בשלה והרי קדשים אסורים בהנאה ובשאר איסורים של הנאה הרי אסור להרבות ולבטל ולפע"ד נראה דל"ק דהנה באמת צ"ב הא דאמרו דזה היתר הבא מכלל איסור מה דשרי לבטל לכאורה תמוה דכיון דכך גזה"כ שתתבשל מה שייך כאן ביטול איסור והו"ל לא אפשר ולא קא מכוין כלל לאכול ולטעום האיסור אך ז"א דהא הוה פסיק רישא דאסור ולפ"ז זהו לענין אכילה אבל לענין הנאה כבר נודע מ"ש הר"ן פ' גה"נ גבי ריחא מלתא דבא"ה שרי אף דהוה פסיק רישא וא"כ לענין הנאה לא שייך כלל לומר דזהו חידוש מה שמותר דהא הוה לא אפשר ולא קמכוין דאינו רוצה להנות כלל מן האיסור וכמ"ש הר"ן שם דכיון דהוא איסור אינו מכוון להנות כלל וז"ב לפע"ד: