שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ג (ט״ז)

והנה במה שהארכתי למעלה בדברי הט"ז סי' צ"ט שכתב דאומר מותר שוגג מקרי והפר"ח והכו"פ וכן בשו"ת פ"מ ח"א סי' ק"ה תמהו על דבריו דזה דוקא למ"ד דלא קניס שוגג אטו מזיד אבל למאן דקניס לא חשיב שוגג וכעת ראיתי שהדבר מפורש בתוס' סנהדרין דף ל"ג ד"ה מה שכתבו דטיהר את הטמא אמאי מה שעשה עשוי וכתבו דמיירי בשערבן עם פירותיו דבטלי ברובא וע"ז הקשו למ"ד קנסו שוגג אטו מזיד היכא בטלי ברובא וכתבו דכיון שעשה עפ"י חכם לא קניס האי שוגג ע"ש הרי מבואר דאומר מותר חשיב שוגג לענין ביטול ולמ"ד קנסו שוגג אטו מזיד אסור עד שיבטל עפ"י חכם ולפמ"ש למעלה בשם התה"ד דבטעה בדבר שראוי להסתפק בו לא מקרי הת"ח שוגג דהי' לו לעיין א"כ צריך להבין לכל האקומתות שם דעכ"פ הך דמה שעשה עשוי מיירי במומחה או שטעה בשיקול הדעת א"כ שוב יקשה למה מה שעשה עשוי דלא חשוב שוגג וצ"ל דזה דוקא אם הת"ח טעה והורה כך אבל כשבעה"ב ערבן עם פירותיו זה שעושה עפ"י הוראת חכם א"כ לגבי דידי' נחשב כשוגג גמור דהוא מה הי' לו לעשות אם הת"ח לא נתיישב בהוראתו והבעה"ב לא שייך לקנוס שהרי עשה עפ"י הוראת ב"ד אברא דאכתי יקשה לאוקמתא דרבינא דמוקי דהת"ח בעצמו ערבן עם פירות של השואל וא"כ לגבי דידי' כל שטעה בדין שראוי להסתפק בו שוב לא מקרי שוגג וצ"ל דבאמת מיירי שטעה בדבר משנה ואפ"ה מה שעשה עשוי כגון שעירב עם פירות וא"א לחזור ולכך משלם מביתו שהוא עשה ההיזק ושוגג מקרי שטעה בדבר שלא הי' לו לטעות ודו"ק היטב ועיין מ"א סי' שי"ח ס"ק ג' והביא כן בשם הרד"כ ולא מצאתי בהחפזי ובאמת שהדבר מבואר בתוס' כאן והנה לשיטת הרי"ף דבטעה בדבר משנה לכ"ע חוזר הדין ואוקמתא דרבינא וכל האוקומתות קאי בלא טעה בד"מ רק בשיקול הדעת שוב יקשה דהא שוב הו"ל כמו מזיד כל דטעה בדבר שיש להסתפק וא"כ אמאי מה שעשה עשוי וצ"ע ומ"ש הש"ך בסי' כ"ה ס"ק ה' אות ד' בישוב קושית התוס' דחוק כמ"ש בקונטרס מוהרח"י ותומים וגם לפי המסקנא לא יועילו דבריו כמ"ש בעצמו וצ"ע ועש"ך ס"ק ח' מה שחולק על הגמר' והסמ"ע וכתב דלמה יפטור מדד"ג ודוחק לומר דבשוגג לא קנסו ולפע"ד אף דבשאר דיני דגרמי קנסו גם בשוגג אבל בחכם שטעה לא שייך קנסו שוגג אטו מזיד כמ"ש התוס' ובפרט בכה"ג שמה הי' לו לעשות שלא ידע רק הפירוש הלז. והנה במ"ש למעלה בביאור דברי התוס' מ"ש בגיטין דף ל"א דכל שכבר נתקן שרי בשבת אף שנפל ונעשה מדומע ע"י שמותר ליתן עיניו בצד זה אבל לכתחלה להפריש ע"י שמותר ליתן עיניו בצד זה זהו אסור ובזה נראה לפע"ד להבין דברי התוס' בסוכה דף כ"ג ע"ב ד"ה שני שכתבו דאין לפרש ששכח עד שקידש היום דא"כ אסור לקרות שם והביאו ראיות לזה מהא דהמעשר בשבת דאסור ואם הוה מותר ע"י שאומר מה שאני עתיד להפריש לא הי' ראוי לקונסו אף שעבר ותיקן והדבר צ"ב דלמה לא הי' ראוי לקנסו ולפמ"ש א"ש דכל שעבר והפריש א"כ שוב יקשה דלמה גזרו על הפרשת מעשר בשבת הא אפשר ע"י שיאמר מה שאני עתיד להפריש כקושיתם בגיטין וא"ל דלכתחלה אסור להפריש בשביל שיכול להיות עושה בהיתר דז"א דדוקא לכתחלה להפריש אסור אבל כל שעבר והפריש עכ"פ הרי הוא כבר מתוקן וניהו דלא מועיל כיון שעשה באיסור עכ"פ לא גרע מנפל למדומע שהרי עכ"פ כבר הוא מתוקן ובכה"ג שרי כיון שיכול ליתן עיניו בצד זה וכו':