שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ״ב (י״ח)

והנה בהא דאמרו ביומא דף ע"ד אביא פיגול ונותר שהן בכרת הנה רש"י פירש דחייב במק"א ורבינו הלל פירש הובא בקרבן אהרן פ' אחרי דה"א דוקא בפיגול ונותר יתחייב משום יוה"כ ובהגהת מהרי"פ הרגיש דנ"מ לענין מלקות והוא דוקא לפירוש הק"א בשם ר"ה דאלו לרש"י ל"ק ולכאורה קשה היאך חל הא באמת יוה"כ לא מצי חל על איסור פיגול ונותר רק במגו דחל על חולין כדאמרו בכריתות י"ד ולהס"ד דלא חל רק על פיגול שוב הו"ל איסור על איסור ולא חל ואולי כיון דלא משכחת לה עינוי רק בזה הרי גלתה התורה דחל ודו"ק ועיין בחבורי יד שאול הלכות שבועות סי' רל"ה ס"ק ג' מ"ש בישוב קושית אבי הגאון נ"י ובשנת תרח"י הקשה אותי במכתב הרב הדיין מוה' דובעריל שווארץ נ"י מ"ק קאליש דלדברי גם נבלה ביוה"כ ל"ש כולל דעד ככותבת חל איסור נבלה בכזית ובאמת שזה קושית השעה"מ הנ"ל בדף קי"א אבל לא דמי למ"ש דבנדון שלו פשיטא דל"מ חל כיון דכבר נשבע שלא יאכל ושאר משקין כבר נאסרו ובשבועה שניה דחל בכולל דיודע דרביעית אין לו מה לחול ועיין בריטב"א בקידושין מ"ש לענין איסור ב"א דל"ש לומר דנבלה קדים ע"ש ודו"ק: