שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ג (ט״ו)

והנה אעתיק כאן מה שנשאלתי הלכה למעשה מהמופלג מוה' משה קאסטין בראן נ"י במה שנפסק העירוב בשבת בבקר ונתאספו אנשים לבית אחד בעת סעודה ושלחו השמש שיביא להם משקה והשיב דמבואר בסי' שכ"ה סעיף יו"ד דמותר לשתות המשקה וק"ו מהתם דהשתא התם דיש שלד"ע שהעכו"ם הי' השליח והעבירה על המשלח מותר מכ"ש בישראל דאין שליח לד"ע שהשליח בר חיובא ונחרדתי מאד דק"ו פריכא הוא דשם לא נעשה איסור תורה דאמירה לעכו"ם שבות משא"כ כאן דהוה איסור תורה וענין שליחות לא שייך בשבת דמ"מ גופו שובת ועיין שו"ת פ"י בחלק יו"ד סי' ג' ובספר ב"מ באהע"ז סי' ה' ובישוע"י ואם נרצה להאריך בזה אין קץ והארכתי בכמה תשובות ובגוף הדין הדבר מבואר בביצה דף י"ז דגם ביו"ט קנסו במזיד אם אין כאן פירות אחרים ומכ"ש בשבת דאיסורי שבת שאני דהוה איסור סקילה ואף דיש לצדד דבזה"ז אין לנו רה"ר גמורה אין כאן איסור תורה הא גם זה אינו דבר ברור ומיהו יש לצדד להקל דאפשר דאמרינן כיון דנפסק בשבת שבת הואיל והותרה הותרה ועכ"פ אין כאן רק איסור דרבנן ועיין שו"ת פ"מ סי' למ"ד צדד ג"כ להקל במעשר בשבת אף בלית לי' פירי אחריני ודברי מעלתו שלא בדקדוק שכתב גבי עכו"ם דהעבירה על המשלח דשליח לאו בר חיובא ות"ל דעכו"ם לאו בר שליחות ועכ"פ מאד תמהני איך פרצו כ"כ לשלוח אחרי משקה ולא נחשדו בני ישראל על השבתות ודרך אגב ארשים מה שהקשה מעלתו בש"ס יבמות דף ע"א דאמרו כגון שהי' אביו ואמו חבושין בבית האיסורין והקשה למה לא עשו שליח על המילה הנה כבר הקשיתי כן בחיבורי בהלכות מילה סי' ר"ס והבאתי ראיה דמצוה על האב ואסור לתנו לאחר והארכתי בזה ומ"ש מעלתו היאך עשו שליח על הפסח הא לא מצו עבדי בעצמן שהם חבושין ולא מלו נפלאתי מאד דמלבד דזה לא נקרא לא מצי עביד דמצו עבדי רק דאריה דאיסורא רביע עלייהו ובלא"ה אין התחלה לקושיתו דכל דהמצוה שימולו בעצמם שוב לא הי' מילת זכרים מעכבתן ומה שהקשה על דברת התוס' יבמות דף ע"ב שכתבו דמשמנה ואילך כל שעתא זמני' הוא וע"ז הקשה דאכתי הו"ל מ"ע שהז"ג דבשבת ויו"ט אין מלין שלא בזמנה נפלאתי שכן הקשו כל המפרשים עיין עצמות יוסף קידושין דף כ"ט ובשעה"מ הלכות פהמ"ק בסופו. והנה באם שכח להפריש חלה בשבת ע"פ מהחמץ שהאריך המג"א לפע"ד הי' נראה לפי מה דנסתפק המהרי"ט אלגזי בהלכות חלה והוא בדף מ"ג ע"ג בדפוס פ"ב אי מה דצריך לשייר צריך שיהי' בכזית או אף בפחות מכזית וא"נ אם נימא דעל ח"ש אינו עובר על ב"י משכחת לה שישייר פחות מכזית ויפריש מזה פחות דבכ"ש סגי ובח"ה ישרף כלו ועיין סי' שכ"ב דבזה"ז חלה בכ"ש ודו"ק: