שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ג (י׳)

ודרך אגב ארשום במ"ש התוס' בגיטין דף ל"א ובכמה מקומות במנחות ובכורות דטבל שצריך לתקן אין להתיר אף דאפשר במחשבה דנותן עיניו בצד זה אבל במדומע שכבר נתקן מותר הואיל ואפשר במחשבה ונשאלתי בזה והשבתי דכונת התוס' ע"ד מ"ש המג"א סי' שכ"ג דלשער אם יש ששים נגד האיסור מותר בשבת וא"כ ה"ה בזה כיון דכבר נתקן רק להעלות המדומע שוב ראיתי שמקורו של המג"א הוא מהתה"ד סי' נ"ד והמעיין במקור הדין של התה"ד ימצא שהדברים נכונים ודו"ק. והנה בביצה דף י"ז דפריך מהמעשר בשבת ומשני דאית לי' פירי אחריני וכן במטביל בשבת ואח"כ פריך מהמבשל בשבת ומשני שאני איסורי שבת דחמירי לכאורה קשה לי טובא לפמ"ש הריטב"א בעירובין דף מ"א בשם רבינו יונה ז"ל בהא דאמרו שם דאם החזירו במזיד לא הפסידו את מקומן והקשה הריטב"א שם דמ"ש ממבשל בשבת דלא יאכל וכתב בשם רבינו יונה דמעשה שבת דמתסרא לא משום שנעשה בו איסור העברה או איסור הוצאה והכנסה ולא אסרו מעשה שבת רק מפני שנעשה בו תיקון בגופו ודבר שיש בו מעשה דהיינו דכל שהוא תיקון בגופו זה נקרא מעשה והיינו דנקטינן בכל דוכתי מעשה שבת ע"ש והיא מרגליות טובה ממקום קדוש יהלך ולפ"ז הדבר יפלא דאכתי במטביל ומעשר פירותיו דלא עשה תיקון בגופו למה יאסר בשבת וצ"ל דדוקא באית לי' פירי אחריני אסור אבל מעשה שבת דהיינו שנעשה תיקון בגופו כמו בישול דהמאכל גופא נתקו וראוי לאכול עכשיו זה אסור אף בלית לי' פירי אחריני וז"ב וזהו דמשני הש"ס על מבשל איסורי שבת חמור והיינו דזה נקרא מעשה שבת והנה הריטב"א כתב לפמ"ש בפ' ר"א דמילה בשם רבינו יונה ז"ל ועד בשחק נאמן שבראשית ההשקפה עלה ברעיוני לומר דרבינו יונה חידש זאת על הא דקאמרו בעירובין דף ס"ו ולא שאני לך בין מעשה לשבות דאין בו מעשה שהובא ברי"ף פר"א דמילה ועינתי בחידושי רשב"א ומצאתי את שאהבה נפשי שהביא בשם רבינו יונה ז"ל שהוא רבו סתם שפירש דשבות דאית בי' מעשה היינו כשנתחדש מעשה בגופו של דבר כגון עשיית כלי או להחם תבשיל ולאפות שנתחדש ענין בגופן ודמי האי מעשה ללישנא דאמרינן לר"י הסנדלר מעשה שבת דאורייתא והתם לא קרי מעשה שבת אלא כגון אפייה ובישול וכיוצא בהן אבל הבאת כלים ואוכלין מרשות לרשות ודאי לא מתסרי אפילו לר"י הסנדלר כיון שלא נתחדשה בהן הכנה בשבת ע"ש דבריו הקדושים והנחמדים ולכאורה קשה לי טובא בהא דאמרו בב"ק דף ע"א גבי שחיטה ג"כ דאסור לר"י הסנדלר דהרי התוס' שבת דף ק"ו ובחולין דף ח' הקשו דהא שחיטה הוה קלקול וכתבו כיון דמלאכת מחשבת אסור בשבת וכל שהתיקון יתר על קלקול מקרי מתקן בשבת וגם כתבו בשבת דכל דהתיקון בא מיד לאחר הקלקול מקרי מתקן ע"ש וא"כ כיון שעכ"פ בגוף השחיטה הוא קלקול רק שהתיקון הוא מבחוץ שמתקן אבמה"ח לבני נח ועכ"פ בגוף הדבר אין כאן תיקון אמאי אסור לר"י הסנדלר הא זה לא נקרא מעשה שבת דבעינן שיתקן ויחדש גוף הדבר וצ"ל דגם זה מקרי מתקן ומחדש בגוף הדבר דעכ"פ יש כאן תיקון בגוף הדבר אף דמקלקל ג"כ מ"מ יש בו תיקון וחידוש בגוף הדבר וכל הטעם שם הוא משום דמחזי טפי כעובדא דחול כל שמחדש ומתקן גוף הדבר ע"ש וא"כ אין לך עובדא דחול יתר ממה ששוחט בשבת וז"ב ופשט אמנם נראה דאם נימא מעשה שבת דרבנן בכה"ג ודאי לא שייך לומר דהוה שחיטה שא"ר דמה"ת באמת שחיטה ראויה הוא ואף דמדרבנן אסור מ"מ לא שייך דיהי' נקרא מעשה שבת דבאמת קלקל בשבת וניהו דמ"מ חידש דבר בגוף הבהמה מ"מ כל דמדאורייתא לא מתסר מעשה שבת בכה"ג לא שייך לאסור משום מעשה שבת דמדרבנן לא אסרו רק במקום שיש תיקון בגוף הדבר וז"ב מאד: