שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ״ב (י״א)

והנה בהא דאמרו בקידושין דף ע"ז באלמנה וגרושה דלכך חל דאלמנה אסורה לכה"ג ושריא לכהן הדיוט הו"ל גרושה מיגו דאסורה לכהן הדיוט איתוסף לה איסורא לגבי כה"ג ע"ש וקשה דגם להיפך דאלמנה יהי' חל על גרושה מקודם דהא אמרו בדף ע"ח דמודה רבא באלמנה לכה"ג שאם בעל ולא קידש לוקה משום לא יחלל וא"כ איתוסף בביאה בלי קידושין ואף דאלמנה וגרושה לא יקחו נכתב מ"מ הואיל ושם ביאה פוסלה הו"ל איסור מוסיף ועדיף יותר מהא דאמרו שם דשם זנות פוסל בישראל מכ"ש כאן דגבי כה"ג עצמו איכא איסור מוסיף ולשיטת רבינו דוקא באלמנה לכה"ג אבל גרושה ואינך אף בכה"ג אינו לוקה וא"כ הוה איסור מוסיף ומכאן ראיה לשיטת החולקים עליו וא"ל דהש"ס קאי אליבא דאביי דהרי רבא אמרה לה שם וגם קשה הא הרמב"ם פי"ז מא"ב הלכה יו"ד העתיק זאת והרי לדבריו יכול להיות להיפך וצ"ע. והנה בהפלאה בכתובות דף כ"ט בתוס' ד"ה חילולין הקשה דהיאך חל לאו דלא יקח על לאו דלא יחלל הא לא יחלל חל אף בלי קידושין ולא יקח אינו רק לאחר קידושין וכוונתו דלא יקח אינו עובר עד שיבעול ובעת הביאה כבר קדם איסור דלא יחלל דהוא בשביל הקידושין ובאמת שלא זכיתי להבין דמ"מ בעת הביאה חל האיסור דלא יקח גם כן עם הלאו דלא יחלל וא"ל דכיון דאם לא הי' כאן קידושין לא חל איסור דלא יקח א"כ לאו דלא יחלל קדים דסוף סוף כעת חלו שניהם גם יחד אך נראה בכוונתו דאם נימא דל"מ הקידושין בזה ולא תפסו כלל שוב האיסור דלא יחלל קדים דניהו דמ"מ לקי משום לא יקח דאף דאי עביד לא מהני מ"מ לקי דעבד אמימרא דרחמנא אבל מ"מ אין כאן קידושין ואיסור דלא יחלל קדים אך נראה דמשכחת לה שקידשה בביאה גופה דאז באו האיסורין בבת אחת וחלו שניהם וגם הקידושין תופסין לענין זה שיעבור על שניהם גם יחד אברא דאמרו בקידושין דכל הבועל דעתו על גמר ביאה ולא יוכל כה"ג לקדש בביאה דהו"ל בעולת עצמו ושוב לא יחלל קודם אמנם נראה דהרי בהא דאמר ר"י בדף ע"ו דכה"ג באלמנה לוקה שתים משום לא יחלל ומשום לא יקח והקשה ללקי משום לא יחלל זרעו ומשני כגון שלא גמר ביאתו ולפ"ז כיון דלא גמר ביאתו א"כ לא הי' דעתו על גמר ביאה ושוב שפיר לוקה כה"ג באלמנה שתים משום לא יקח ומשום לא יחלל ובזה א"ש מה דהקשה בפ"י דלמה לא העתיק הרמב"ם הך דינא דילקה גם משום לא יחלל זרעו וכגון שגמר ביאתו ולפמ"ש א"ש דאם גמר ביאתו שוב לא חל האיסור דלא יקח ואינו לוקה רק משום לא יחלל וסוף סוף אינו לוקה רק שתים משום לא יחלל ולא יחלל זרעו. ובזה מיושב היטב מה שהקשה ש"ב הגאון מוה' דוב חתן הפ"י בהא דפריך הש"ס על ר"י מהא דתנן אלמנה וגרושה לוקה משום שני שמות ותו לא ומאי קושיא דלמא מיירי בבעל ולא קידש ושפיר אינו לוקה משום לא יקח רק משום לא יחלל ולקי משום אלמנה וגרושה ולפמ"ש א"ש דא"כ הי' לו לנקוט עוד לאו דלא יחלל זרעו והנה במה שהקשיתי למעלה דיהי' חל איסור אלמנה על גרושה דהו"ל איסור מוסיף עיינתי בזה וראיתי שטעות הוא דכל שנעשה כבר גרושה שוב אינו לוקה משום לא יחלל שהרי מחוללת ועומדת היתה בשביל שנעשה גרושה ולא חללה כשרה וכמ"ש רבינו פי"ז מא"ב ה"ז ואינו לוקה רק משום לא יקח והרי לא יקח אינו חל דכבר הוה גרושה ושפיר נקט להיפך גרושה ואלמנה הן אמת דלפי"ז יקשה בהא דקפריך רבא על ר"י אמר רב מאלמנה וגרושה לוקה משום שני שמות ותו לא ומאי קושיא כיון דכבר נתחללה דהיינו שנעשית גרושה שוב ל"ש לא יחלל שמחוללת ועומדת וכבר נתקשו בזה בפ"י והמקנה שם ע"ש אמנם נראה דהנה בהא דאינו לוקה משום חילול זרעו כתב הה"מ פי"ז מא"ב ה"ז שם דס"ל לרבינו דהו"ל שתי מלקיות מלאו אחד ועוד דאין החילול בא רק לכשיולד הזרע וכפי הנראה הכוונה משום דהו"ל התראת ספק דלא נודע אם יולד כלל ולפ"ז נראה לי דבר ברור דלרבא לשיטתו שפיר חייב דהרי הטעם הראשון דשניהם נכללו בלאו אחד והיינו לאו שבכללות הא רבא ס"ל דלוקה שתים בזג וחרצן וכדומה ועיין ב"מ קט"ז ופסחים מ"א וגם משום התראת ספק הא הריטב"א הקשה דלמה לוקה על לא יקח כיון דאינו חייב על הקידושין בלי ביאה וכתב דע"כ אזל למ"ד דהתראת ספק שמי' התראה וא"כ שפיר פריך הש"ס דללקי נמי משום לא יחלל זרעו דא"ל דלא הוה התראת ודאי דז"א דהא ע"כ למ"ד התראת ספק שמי' התראה ולפ"ז שפיר פריך למה קתני שתים ותו לא דא"ל דכבר נתחללה דז"א דהא עכ"פ איכא משום לא יחלל זרעו והתראת ספק שמי' התראה דאל"כ למה לוקה על לא יקח וכמ"ש ושפיר מקשה דאיכא משום לא יחלל זרעו אברא דאכתי קשה דילמא דר"י א"ר ס"ל דהוה לאו שבכללות ואינו לוקה אף אחת וכדאמרו בחד לישנא בפסחים שם ולכך לא חשיב רק שתי שמות אמנם נראה לפע"ד הדבר נכון דלפי מה שחידש ר"י א"ר דלכך לא לקי על לא יחלל זרעו משום דבעינן גמר ביאה א"כ ע"כ דס"ל דלאו שבכללות לקי שתים ושפיר פריך דא"כ משום שתי שמות ותו לא ודו"ק ובלא"ה נראה לפע"ד כיון דלא יחלל זרעו אינו רק בגמר ביאה א"כ לא יחלל דידה קדים ולא הוה לאו שבכללות כלל דאינו כולל ביחד וז"ב ומעתה מיושב היטב דברי הרמב"ם דלדידן דקי"ל דלאו שבכללות לוקה רק אחת א"כ שוב שפיר לא חשיב רק משום לא יחלל דידה דזה הוה אף בלא גמר ביאה אמנם בגוף הדבר שכתבתי דלמ"ד התראת ספק שמי' התראה לקי על לא יחלל זרעו אף דאינו רק לכשיולד שבתי וראיתי דיש לחלק דע"כ לא אמרו התראת ספק שמי' התראה רק בדבר שכעת עכ"פ מתחיל האיסור רק שהוא ספק וכמו במכה אביו והוא ספק בן ט' לראשון וכמו בבטלו ולא בטלו וכדומה אבל כאן דאין החילול זרע רק לכשיולד א"כ אף בגמר ביאה וגם אח"כ לא התחיל החילול די"ל דלא התחיל לזרוע הולד בעת הביאה ולקליטה שלשה ימים אף באדם ועיין תוס' יבמות דף ל"ג וא"כ אז לא התחיל האיסור כלל ובכה"ג ודאי הוה התראת ספק וזה דדייק הה"מ בלישניה דאינו רק לכשיולד הזרע אך נראה דאם נתברר למפרע דנקלט הזרע תיכף בעת הביאה הי' מעת ההוא שפיר לקי למפרע על לאו דלא יחלל זרעו למ"ד התראת ספק שמי' התראה ועיין תוס' יבמות דף פ' ואף דדברי התוס' סתרי למ"ש בנדה עמלמ"ל רפ"ז מסנהדרין ובפ"י בק"א לקידושין דף ס"ג ובאחרונים שהאריכו בזה דבכה"ג לקי וגם אני בתשובה הארכתי בענין זה ולא עת האסף פה ושפיר מקשה וז"ב וא"ש דברי הרמב"ם אברא דלפ"ז יקשה על רבא דחשיב אלמנה וגרושה באיסור מוסיף והא גם להיפך גרושה ואלמנה הוה איסור מוסיף דהיינו משום לא יחלל זרעו וכאן ל"ש שמחוללת ועומדת דלכה"ד לא שייך חילול זרע לשטת רבינו ז"ל וגם הה"מ מסכים לזה והוה איסור מוסיף אך נראה דלא שייך איסור מוסיף בזה דהרי אמרו בכריתות דף י"ג דאיכא ברא לסבא והיינו דאיסור מוסיף צריך שיהי' אז הנוסף בעולם וא"כ לא יחלל זרעו דעכ"פ בעת חלות האיסור לא נתברר המוסף לא שייך איסור מוסיף בזה דניהו דילקה למפרע מ"מ בעת חלות האיסור לא הוה איסור מוסיף וז"ב ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דמשני הש"ס לא משום שני שמות ע"ז ושני שמות ע"ז ופריך א"ה אימא סיפא גרושה וחלוצה אינו חייב אלא אחת והוא תימה דמה לשון א"ה והא גם בל"ז קשה ומה לשון א"ה וכבר תמה בזה בשעה"מ פי"ז מא"ב שם ובמפרשים ולפמ"ש א"ש דהנה כבר נודע מ"ש הרע"ב בפ"ט מתרומות דחלוצה לכה"ג הוא מן התורה ולכה"ד אינו רק אסמכתא ומדרבנן ע"ש ועיין בתוס' יו"ט שם ולפ"ז י"ל דבל"ז לא קשה דהנה באמת צ"ב מה משני משום שני שמות ע"ז ומשום שני שמות ע"ז ואכתי קשה ניהו דס"ל להתרצן דגם כהן הדיוט איכא משום לא יחלל וכמ"ש הה"מ ולא קי"ל כהך תירוצא אבל אכתי יקשה למה לא חשיב משום לא יחלל זרעו אך נראה דבאמת כבר כתבתי למעלה בשם ההפלאה דאיך חל לא יקח דלא יחלל קדים אם נימא דלא תפסי קידושין באלמנה לכה"ג וכתבתי למעלה דבכה"ג משכחת לה שחלו שתיהן בבת אחת וכגון שקידש בביאה ולפ"ז י"ל דהכי משני דבאמת אלמנה וגרושה לא מיירי שקידש בביאה רק בכסף וא"כ ל"ש לא יחלל רק משום לא יחלל זרעו דזה ודאי דלא יקח קדים דחילול הזרע אינו רק לכשיולד וא"כ שפיר הוה משום שני שמות לא יקח ולא יחלל זרעו וז"ב ולפ"ז שפיר מקשה דא"כ הסיפא דגרושה וחלוצה דאינו חייב רק אחת מה תאמר דלמה לא יתחייב משום חילול ג"כ עכ"פ או משום חילול עצמה או הזרע דבלא"ה ה"א דהמשנה ס"ל דלאו שבכללות אינו לוקה כלל אבל כיון שחידש דמשום שני שמות ע"ז וע"ז לוקה וס"ל דלאו שבכללות לוקה שתים ועכ"פ אחת לוקה וקשה א"כ לחשוב גם בגרושה וחליצה ולחשוב שתים וע"ז משני דחלוצה דרבנן וע"ז מקשה וחליצה מדרבנן והתניא גרושה וכו' וס"ד דעכ"פ בכה"ג הוה חליצה מדאורייתא וא"כ לחשוב עכ"פ בכה"ג חלוצה וגרושה דחייב שתים על כל אחד וע"ז משני דגם בכה"ג אינו רק אסמכתא וכמו שהיא שיטת כל הפוסקים דלא כרע"ב ועיין תוס' יו"ט שם ודו"ק היטב: