שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ב (ט׳)

והנה הפני יהושיע הקשה בהא דקאמר הש"ס שם דאין מוקצה לר"ש אלא כעין מותר שמן שבנר בשעה שהוא דלוק הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו ותמה הפ"י דלמאי נ"מ נקיט והוקצה לאיסורו והא סגי בזה שהוקצה למצותו והנ"ל בזה דהנה ר"ש לא אסר רק בשעה שהוא דולק ולא אמרינן מיגו דאתקצאי בשעה שהוא דולק וקשה הא ניהו דלא הוקצה למצותו רק מה דצריך למצוה אבל המותר שמן שבנר שכבה לא אתקצאי אבל מ"מ אתקצאי מחמת איסור ג"כ ונימא מיגו דאתקצאי וצ"ל כיון דנסתלק האיסור אח"כ בזה ר"ש לית ליה מוקצה וכמ"ש הב"י ר"ס ש"י דלר"ש בכה"ג מותר והנה אנן לא קי"ל כר"ש וס"ל דאף שנסתלק האיסור ג"כ אמרינן מיגו דאתקצאי והנה הט"ז חידש בסי' שי"ח ס"ק א' דע"כ לא אמרינן לדידן מיגו דאתקצאי אף שנסתלק האיסור בו ביום רק בדבר שבא היתר מחמת האיסור שנשתנה בזה אמרינן דעכ"פ אתקצאי בעת בוא השבת אבל בדבר שהאיסור כמו שהוא רק שנתחדש מצד אחר היתר כגון חולה שנחלה בשבת בזה לא שייך מיגו דאתקצאי ולפ"ז לר"ש דס"ל דאף בדבר שנשתנה באיסור נמי לא אמרינן מיגו דאתקצאי צ"ל דכיון דהוא ס"ל דמוקצה מחמת איסורא לא אכפת לן רק מוקצה מחמת מצוה ולפ"ז ניהו דתחשוב הנר כמו שהוא דלוק עדיין אבל עכ"פ כעת שנכבה עכ"פ אינו מקיים המצוה כעת והוה המוקצה כמו שהי' רק שנתחדש היתר מחמת דבר אחר דכעת אין זמן מצותו עכ"פ דא"א לומר שמקיים המצוה כעת והוה כמו חולה שנחלה בשבת וז"ש אין מוקצה לר"ש אלא כעין שמן שבנר בשעה שהוא דלוק הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו והיינו דעיקר המוקצה בא בשביל המצוה וערש"י שביאר בהדיא דאין מצותו אלא בשעת דליקתו ומשכבה אין בו מצוה והיינו כיון דאין מצותה אלא בדלוק א"כ כעת שאינו דלוק אינו מוקצה למצוה ואף דנחשב כאלו דלוק אבל מ"מ מצוה בפועל אין כאן וז"ב מאד ולכך בסוכה אסור להסתפק דכל זמן שהוא תלוי שייך מגו דאתקצאי דגם כעת הוא מצוה במקומה אבל אם הי' נפל הסוכה הי' מותר: