ובזה מיושב היטב דברי המהרש"א התמוהין דבד"ה בעודן כתב דאף דמיירי בשמן המטפטף ומותר לטלטלו מ"מ מקרי ביטול כלי מהכנו כיון שכל זמן שהנר דולק שמן המטפטף בתוך הכלי אסור להנות ממנו דהוקצה למצותו ואם מריקן מכלי זה לכלי אחר הוה מבטל כלי שני מהיכנו והיא תמוה דהא מותר בטלטול ולא שייך ביטול כלי מהיכנו ובשנתרי"ג אור ליום כ"ד טבת למדתי זאת עם תלמודי נ"י ונתקשו בזה ולפמ"ש א"ש דבשעה שמטפטף השמן בעצמו הוא בסיס וא"כ אסור אף בטלטול נמצא אז נתבטל הכלי מהיכנו לפי שעה דדוקא אחר שכבר טפטף ובא לתוך הכלי ליכא איסור טלטול דהכלי השני' לא נעשה בסיס שהרי טפטף בשבת עצמו ולא שייך בסיס אבל בעת ההרקה נעשה בסיס והשמן עצמו נעשה בסיס וא"כ אז כשמוריק נתבטל הכלי מהיכנו דאז אסור לטלטל הכלי דהשמן שבתוכו נעשה בסיס להפתילה והשלהבת והרי הוא מטפטף לתוך הכלי וכשיטול הכלי הרי יטפטף השמן לארץ וכבר הוקצה למצותו ואסור להפסידו ושפיר מקרי מבטל כלי מהיכנו כנלפע"ד בכונת מהרש"א וד' יודע כי נצטערתי הרבה להבין דברי המהרש"א ולא עלתה בידי כי אם עד"ז ועיין פ"י שם שבתי וראיתי דיש לישב דברי המהרש"א בסברא נכונה דהנה ענין מבטל כלי מהכנו יש שני טעמים משום בונה ומשום סותר ועיין רש"י ותוס' דף מ"ג ד"ה דמבטל ולפע"ד נראה נ"מ בין הפירושים לענין זה דכלי המטפטף לתוכו כתבו התוס' דלר"ש מותר בטלטול רק באכילה אסור ולפ"ז בונה לא שייך בזה דהא אינו קבוע שם דהא מותר לטלטלו אבל סותר דהיינו שסותר הכלי מתשמישו והיינו דא"י לאכל בו משום דיש בו מוקצה א"כ זה שייך אף דמותר בטלטול ומעתה שפיר נקטה המשנה דאין ניאותין ממנו והיינו דוקא אכילה אבל טלטול מותר לר"ש ומ"מ אסור להעמיד כלי לקבל בו את השמן משום דמבטל כלי מהכנו דעכ"פ לא יוכל להשתמש בהכלי מה שעומדת להשתמש בה והו"ל מבטל כלי מהיכנו ולפ"ז שפיר כתב המהרש"א דלכך מקרי מבטל כלי מהיכנו דעכ"פ אסור להשתמש בו ולזה כתב המהרש"א דאף אם מוריק מכלי זה לכלי אחר ותהי' כלי הלז מותרת להשתמש בו מ"מ תהי' הכלי השני מבטל מהיכנו וז"ב ובזה אמרתי דבר נחמד במה דרש"י פירש כאן משום בונה ובדף קנ"ד פירש"י משום סותר ולפמ"ש א"ש דכאן אזל אליבא דרב חסדא דר"י מפרש דבריו והרי ר"ח ס"ל בדף קכ"ח כר"י ואסור אף בטלטול וא"כ שוב הו"ל בונה ממש אבל בדף קנ"ד דאזל אליבא דר"ה דפליג על ר"ח וס"ל לענין טלטול כר"ש וא"כ לא שייך משום סותר דעכ"פ מבטל כלי מהיכנו דרק בטלטול מותר אבל להשתמש בה דהוה כאכילה אסור ודו"ק היטב ועיין עירובין דף ע"ט דלא יתן לתוך קופתו ויאכיל ובחידושי ריטב"א שם הקשה הא כיון דהותרה הותרה ומה בכך שנתמעט המחיצה וכתב דאסור גזירה בשביל שבתות אחרות ועוד כיון שבה"ש אסור משום סתירת מחיצה שוב הו"ל אהל ואסור כל היום ע"ש ובאמת שבסוכה דף למ"ד מפורש דסתירת אהל אסור אף לר"ש אך מה דק"ל דהא בסוכה רעועה מודה ר"ש כדאמרו התם וא"כ כאן דכל דהותרה הותרה א"כ שוב הי' דעתו לכך לטלו בשבת שוב אין כאן משום סתירת אהל וגם כיון דמותר להאכיל לבהמתו ול"ח מוקצה שוב ל"ש סתירת אהל וצע"ג:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ב (כ״א)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
