שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן ס׳ (כ״ב)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

עוד נ"ל בישוב דברי הגהמי"י הנ"ל דהנה הרשב"א הקשה דאף בלי ת"כ הרי לא גרע מאומדנא וכתב דזה גרע מדלא התנה כהלכתו ובזה נחלק עליו הטור סי' תרנ"ח והרבה פוסקים כמ"ש השעה"מ בה"א פ"ו באורך אך אני אומר דלק"מ דבכל התנאים כל שנתן לו במתנה ולא התנה גרע טפי דל"ש אומדנא דא"כ למה צריך ליתן לו במתנה ולא נתן לו בתורת שאלה ואף דהר"ר ישעי' כתב דשאול חייב באונסין משא"כ במתנה באמת הקדמונים חולקין בזה וא"כ למה נתן במתנה ולא התנה כהלכתו הי' לו להשאיל וע"כ דנתכוין לתת לו במתנה ואם לא ירצה להחזיר מסכים לזה ולפ"ז זהו בשאר דברים אבל באתרוג דשאול פסול שוב גם בלא התנה כהלכתו אין ראי' והו"ל אומדנא ולפ"ז נ"ל דבר נכון דלכך צריך להתנות כהלכתו דאל"כ יהי' מועיל חזרת דמים דאף דבאתרוג ל"מ חזרת דמים דאומדנא דמוכח דרוצה לצאת בגוף האתרוג אבל זה דוקא כשהתנה כהלכתו דהרי נודע מ"ש המהרי"ק שורש קכ"ט דכל דהמעשה גלויה רק שיש אומדנא דעל אופן זה נתן בזה מועיל אומדנא בד"מ אבל כל שהמעשה מסופק ל"מ אומדנא על גוף זה ולפ"ז כל שלא התנה כהלכתו אף שיש אומדנא עכ"פ כיון שהתנה מ"מ זה האומדנא הוא על גוף המעשה של החזרה ולזה ל"מ אומדנא דלכך בעי שיתנה כהלכתו ודו"ק היטב:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.