שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ב (י״ט)

ובזה מיושב קושית הרשב"א להרי"ף דס"ל דאחר שיעור הדלקה מותר להשתמש לאורה אכתי איכא חשש לאחר שיעור הדלקה ישתמש לאורה ולפמ"ש א"ש דבאמת לא חיישינן כלל להטיה דיש נר אחר או שב"ב עמו ועיין סי' רס"ד ובסי' תרע"ג בט"ז ס"ק ד' שהאריך בזה רק דהחשש הוא שמא יהנה למ"ד כבתה זקוק לה אבל למ"ד כבתה אין זקוק לה א"כ לא אתקצי מה שנכבה וכן מה שיותר מהשיעור ואינו מחסר המצוה ובאמת לתירוצו של הב"י ג"כ קשה על הרי"ף דמתיר להשתמש לאור הנר כל שדלק יותר מהשיעור וצ"ל דהרי"ף מיירי כשלא הקצה רק לשיעור ועכ"פ קושית הרשב"א ל"ק דבשמנים הפסולים לא יתנה ויהי' מוקצה ודו"ק היטב כי הוא חריף. שוב ראיתי בפ"י בשבת דף כ"א שהאריך למה לא נימא בנר חנוכה ג"כ דהוקצה למצותו כמו הדס וכתב כיון דכבתה אין זקוק לה א"כ לא שייך לומר הוקצה למצותו ויושב ומצפה מתי תכבה נרו ודבריו תמוהים דהרי בנר חנוכה יותר אסור משום דהוקצה למצותו וכמ"ש השאלתות והגאונים דעושה לו מדורה משום דהוקצה למצותו ועיין בשבת דף מ"ד בתוס' ד"ה שבנר אבל לפמ"ש א"ש דשאני הדס דזו היא אכילה שבו וריחו הוה אכילה כמ"ש משא"כ בנר חנוכה דמותר להשתמש לאורה דאינו מחסרו בשימושו ודו"ק ובמ"ש יתישב דברי הרי"ף והרא"ש שכתבו בהא דקי"ל כרב דמותר להדליק בין בחול בין בשבת ומפרש דס"ל דאסור להשתמש לאורה שמא יטה וגם מדמותר בשבת ש"מ דכבתה אין זקוק לה והוא תמוה דזה גם בחול דאם זקוק לה היה אסור אף בחול ומצאתי בק"נ שנראה שהרגיש בזה ולפמ"ש א"ש דבחול אף אם הי' זקוק לה כל דאסור להשתמש לאורה ליכא שום חשש רק משבת מוכח לה וכמ"ש ודו"ק היטב: