שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ב (י״ז)

והנה בדברי המהרש"א ומג"א הנ"ל נתישב לי מה דקשה לי דאם נימא דמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש א"כ כל טלטול גם שאינו לצורך אוכל נפש נימא מתוך ולפמ"ש המ"א ומהרש"א א"ש דהא כל שהוא רוצה להשתמש בהמוקצה עצמו תשמישו זה אכילתו וא"כ לא הותר כלל רק לסלק הטלטול ולא שייך מתוך שלא הותר כלל לטלטל ולהשתמש בו ובזה יש ליישב דברי הבה"ג דלכך ביו"ט הותר לטלטל דניהו דהוקצה למצוה מותר לטלטל כל שאינו מחסרו ואף דתשמישו זהו אכילתו ואסור בשבת מ"מ זהו בשבת דאסור גם לאכול המוקצה אבל ביו"ט דלצורך אוכל נפש שרי א"כ ניהו דזה שהקצה למצוה לא הוה כאוכל נפש דהרי אסור לאכלו מ"מ הא הטלטול אינו מחסרו וממנ"פ אם תחשבהו כאכילה שוב הוה אוכל נפש ושרי משא"כ בשבת ודו"ק היטב כי הוא עצה עמוקה והא דאסרו להריח בהדס ולא אמרינן דממנ"פ הריח לא מחסרו ואם נחשב הריח כאכילה שוב הוה כמו אוכל נפש אמנם נראה דשם כיון דאין בהדס שום ענין אוכל רק להריח עומד וא"כ לזה לבדו הוקצה למצותו וא"כ אף דנחשבהו כאוכל הא הקצהו למצותו ואסור לאכלו ולא מקרי אוכל נפש מידי דהוה אם הי' אוכל נפש האסור אבל דבר ששייך בו אכילה וריח ניהו דאכילה אסור אבל ריחו דחשיב כאכילה ומ"מ אינו מתבטל מצותו זה שרי ביו"ט משא"כ בהדס ומדוקדק היטב לשון הש"ס הדס דלריחא קאי כי אקצי' מריחא אקצי' אתרוג דלאכילה קאי כי אקצי' מאכילה אקציה והיינו דאתרוג יש בו ענין אכילה ממש וגם לריחא קאי ושרי משא"כ הדס דאין בו ענין אכילה רק ריח בלבד ודו"ק ולכך בעיטורי סוכה מיירי בה"ג באתרוגים ופרכולי ענבים כי יש בו ענין אכילה וריח וכדומה לכך שרי ביו"ט ובשבת אסור ודו"ק היטב כי הוא עמוק עמוק לישב דברי הלכות גדולות והלכות גדולות שנו כאן שוב ראיתי בשעה"מ שכתב לישב קושית הרש"ל על הב"י דלא שייך הוקצה למצותו לענין טלטול אמנם הוא לא יישב רק לפי גירסת המרדכי דלא מחלק בין שבת ליו"ט אבל לפי גרסת הטור בשם בה"ג דמחלק בין שבת ליו"ט לא יתכן תירוץ זה ולפמ"ש א"ש ת"ל: