ובזה ממילא מיושב דברי הב"י מתלונת המהרש"ל דאם נימא כשיטת הראב"ד דגם קדושת הגוף פקע בכדי מכ"ש בקדושת מצוה דפקע בכדי וא"כ שוב לא שייך דלא מפסקי לילות מימים וקדושה אריכתא הוא דהא הי' מועיל תנאי ושוב לא שייך הוקצה למצותו דבשאר הימים לא אתקצאי כלל דהא אינו מחויב לאכול בסוכה אם לא יאכל דבר המחויב סוכה ושפיר נקרא מפסקי לילות מימים דהא מועיל תנאי. ובזה יש לישב עוד הפעם קושית רש"י בשבת דף מ"ה דלמה לא פריך מרחב"א ולפמ"ש א"ש דמרחב"א לא הוה מצי לאקשויי די"ל דלכך אסור עצי סוכה דשם הוה מוקצה למצותו על כל החג דלא מפסקי לילות מימים ובליל הראשון הוה הוקצה למצותו שצריך לקיים המצוה וגם אסור משום סתירה והוה הוקצה למצותו והוקצה לאיסורו ובשתיהן ביחד חמור והואיל דבלילה הראשונה הוקצה כ"כ גם אח"כ כיון דלא מפסקי לילות מימים לא מהני תנאה וכמ"ש שפיר אמר ר"ש דהוקצה למצותו ומה דמסיים ואם התנה הכל לפי תנאו מיירי בסוכה דעלמא כדמוקי בביצה דף למ"ד ולכך הקשה מהא דאסור להסתפק עד מוצאי יו"ט האחרון ואם התנה הכל לפי תנאו וש"מ דס"ל דמועיל תנאי אף במה שצריך להמצוה ושוב הו"ל מפסקי לילות מימים דהרי מועיל תנאי ואפ"ה ס"ל הוקצה למצותו בלבד ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הם דברים חריפים ונחמדים ת"ל:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ב (י״ג)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.