שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״א (י״ב)

והנה לכאורה הי' נ"ל דבר חדש דבכתובה לא שייך כלל ענין דאקני דהנה התוס' כתבו בבכורות דף מ"ט דבנכסים שקנה הוא איך משתעבד לפדיונו דהא אימתי חל חיוב פדיונו כשהביא שתי שערות שנעשה גדול ותו לא אשתעבד נכסים שקנה אח"כ דלא כתב דאקני וי"ל דנכסים שקנה אח"כ חל עלייהו שעבוד לענין פדיון ואע"ג דלא כתב דאקני דכל שעתא ושעתא רכיב עליהו חיוב דפדיון הבן וכיון דחשבת לי' כמלוה בשטר הוה כאלו נכתב אחר שקנה הקרקעות וביאור הדבר דכל חיוב חל בעת שלוה ואחר הלואה ליכא חיוב רק לפרוע מה שנתחייב בשעה שנתחייב וא"כ הנכסים שקנה אח"כ הו"ל דאקני אבל פדיון הבן וכי לא נתחייב רק בשעה שהביא שתי שערות הא כל שעה ושעה רכיב עליה חיוב משעה שנעשה גדול עד שנותן הפדיון וא"כ ל"ש דאקני ע"ש ובקצה"ח סי' ס"ג האריך בזה לענין שטר מאוחר ולפ"ז לפי מה דקי"ל דכתובה ל"מ אף מחילה ומטעם דתקנת חז"ל הי' כדי שלא תהא קלה בעיני' להוציאה ולפ"ז בכל יום רכיב חיוב חדש דאינו החיוב בשביל שנתחייב אז בשעה שנשאה דבאמת במקום שאין כותבין גובה מתנאי ב"ד ועיקר החיוב הוא כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ויהי' בעילת זנות א"כ כל יום הוה חיוב חדש וא"כ לא שייך דאקני כמו בפדיון הבן כנלפע"ד דבר חדש ובאמת בכמה מקומות בש"ס לא משמע כן והש"ך כתב להיפך דלא גובית כלל מדאקני ולפע"ד להיפך דלא שייך דאקני ולפע"ד יהי' תלוי בזה שנחלקו ר"מ ור"י אי מועיל מחילה בכתובה דלמ"ד דמועיל מחילה וא"כ לא הוה רק חיוב ממון גרידא א"כ בא עיקר החיוב בשעה שנתחייב אבל לר"מ דהחיוב הוא בשביל שלא תהי' ב"ז וא"כ כל שעה רכיב חיוב חדש וז"ב לפע"ד: