שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ב (י״ב)

והנה לפע"ד נראה דבר חדש דלפי מה שנחלקו הרמב"ם והראב"ד בפט"ו ממעה"ק אם קדושת הגוף פקעה בכדי או לא והדברים עתיקים א"כ בתשמושי מצוה כגון סוכה ולולב דניהו דלא שייך בהו קדושה עכ"פ כ"ז מצותם אפשר דדמי עכ"פ בעת מצותם לקדושת הגוף דלא מועיל תנאי להפקיע קדושה של המצוה עכ"פ כל שחל כבר וזה הי' נראה דלכך בעצי סוכה ל"מ תנאה ולפ"ז הכא דמשני אביי ורבא באומר איני בודל ואביי ורבא משמע בנדרים דף כ"ט בסוגיא דבר פדא דתרוייהו ס"ל דקדושת הגוף בודאי לא פקע רק בקדושת דמים הוא דנחלקו וא"כ ממילא עכ"פ בשעת המצוה ל"מ קדושת הגוף להפקיע ע"י תנאי דאיני בודל אבל תנאי לכשיפול דאז אזדא לי' המצוה אז ל"ש קדושת הגוף כמ"ש הרמב"ן והר"ן בפ"ד דמגילה גבי קדושת בהכנ"ס דעשאוהו כתשמישי מצוה ע"ש ולכך ל"מ התנאי כלל וז"ב. ובזה יש לישב מה שהקשיתי למעלה דלמה בנוי סוכה אסור להסתפק עד מוצאי יו"ט האחרון לר"ש הא אינו מוקצה מחמת מצוה בלבד רק מוקצה מחמת איסור שאסור לאכול בלי סוכה ולפמ"ש א"ש דהרי הש"ס קאמר דבעצי סוכה כיון דקדושה אחת הוא חלה מתחלת החג עד סופה וא"כ כיון שחל בליל ראשון דאז הוה מוקצה מחמת מצוה לגמרי דחייב לאכול בסוכה לכך חל על כל ימות החג וז"ב מאד: