שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״א (י״א)

ובגוף הקושיא שהקשה הקצה"ח דהשבח הוה כדקל לפירותיו לפע"ד יש לומר כיון דמן הדין אין מהראוי לגבות השבח אף כשכתב דאקני דהא הלוה לא קנה כלל השבח והלוקח הוא שעשאו וכמ"ש הקצה"ח בסי' קט"ו בכמה ס"ק באורך ורק משום נעילת דלת הוא א"כ לא שייך כלל דקל לפירותיו דדוקא אם קנה הפירות רק שלא הוה בעולם שייך לומר דהדקל עכ"פ איתא בעולם אבל כשלא קנה כלל הפירות למה יהי' שייכים לו ורק משום נעילת דלת עשאוהו כן וכמ"ש הרא"ש ושפיר דייק דע"כ דאקני משתעבד דאם דאקני לא משתעבד מכ"ש שלא קנה להשבח כלל דלא שייך נעילת דלת דהרי דאקני לא משתעבד אף כשכתב לו וע"כ דלא שייך נעילת דלת בדבר שלבל"ע דלא סמך דעתו ע"ז וא"כ מכ"ש השבח דלא קנה לא שייך נעילת דלת ובזה נראה דה"ט של הרמב"ן שהביא השטמ"ק בב"מ בסוגיא דשבח דכל דדאקני משתעבד בשבח ל"צ דאקני והובא בקצה"ח ס"ק ד' משום דבזה שייך נעילת דלת וכל דדאקני משתעבד ושייך נעילת דלת ממילא בשבח אף בלא כתב שייך נעילת דלת אך גוף דברי הקצה"ח שכתב דשבח אינו קונה אף בכתב דאקני דהרי הלוה לא קנהו יש לומר דזה דוקא בשבח הבא מחמת מעשה הלוקח אבל שבח דאתי ממילא א"צ לשום מעשה א"כ זה הוה כקנה הלוה אח"כ ועדיין יש לומר כיון דהלוה עכ"פ מכר השדה להלוקח א"כ באמת השבח של הלוקח ובמה קנהו הלוה וע"כ צריך לבא לנעילת דלת ודו"ק. אמנם המעיין בנימוק"י פ"ק דמציעא ובב"ב פ' מי שמת ובטור בסי' קט"ו ימצא דמה דגובה הבע"ח השבח הוא משום דהוה לי' כלוה ולוה ואח"כ קנה דקי"ל דיחלוקו דאף שלא קנה המוכר השבח מ"מ כיון שכתב לו המוכר אנא איקום ואשפי אינון ועמליהון ושבחיהון הו"ל כאלו חזר ולקח השבח מהלוקח והמוכר חזר ומכרו ללוקח ע"ש א"כ כיון דהמוכר קנה השבח שוב ל"צ לנעילת דלת אך נראה דבאמת הא דאמרינן דהו"ל כאלו הלוקח חוזר והקנהו להמוכר לא בשביל הגעת טובה ותועלת ללוקח בזה דהא אם נימא דלא הקנהו שוב לא הי' יכול לגבות הבע"ח ממנו כלל דלא מועיל אף כתיבת דאקני ודו"ק. והנה הש"ך ס"ק ל"ז כתב דבכתובה דמקולי כתובה שנו כאן אינו גובה מדאקני אף שכתב בפירוש דאקני והתומים והקצה"ח דחו דבריו אמנם גוף סברת הש"ך לכאורה צ"ב דמ"ט יש בדבר להקל בזה ולפע"ד הי' נראה דהנה הרשב"ם בדף קנ"ז ביאר הא דדאקני משתעבד אף דאין אדם מקנה דבר שלבל"ע הוא משום דלא תנעול דלת בפני לוין אלים השיעבוד שיועיל דאקני ע"ש ולפ"ז בכתובה דמקולי כתובה שנו דלא חיישינן לנעילת דלת ולכך משבח לא גבתה דיותר ממה שהאיש רוצה וכו' א"כ שוב דאקני לא משתעבד לפי דהוה דבר שלבל"ע ולפ"ז לר"מ ולמאן דס"ל כוותי' דאדם מקנה דבר שלבל"ע א"כ משתעבד בודאי כדאמרו בב"ב דף קנ"ז שם א"כ גם בכתובה משתעבד ולא שייך מקולי כתובה ובזה הי' מיושב קצת קושית התומים לר"מ ולר' ינאי ע"ש ודו"ק. אברא דלפמ"ש בשו"ת מהרי"ט חלק חו"מ סי' כ"ג דהטעם דיכול לשעבד בדבר שלבל"ע הוא משום דהשעבוד חל על גופו וגופו איתא בעולם וא"כ ממילא גם בכתובה שייך זאת אמנם אחר העיון יש לומר דבר חדש דהנה הקצה"ח סי' קי"ב דחה דברי המהרי"ט דאף דמחייב גופו מ"מ לא שייך שעבוד נכסי דניהו דיכול לחייב עצמו לכשיקנה הנכסים מ"מ במה חל השעבוד על הנכסים עצמן וכל שמכרם הלוקח לא חייב עצמו והשעבוד צריך שיחול על נכסים עצמן ואני הארכתי בזה בתשובה וא"י מקומו וכעת נ"ל דדברי המהרי"ט נכונים דכיון שנתחייב גופו א"כ נכסי דבר נש אינון ערבין בי' וא"כ שוב חל על נכסים עצמם שעבוד מתורת ערבות וא"ל דהוה ערב שלא בשעת מתן מעות דזה אינו דהרי הנכסים ערבים על ההלואה שלוה ואז הי' מתן מעות וגם בבאו הנכסים ליד הערב עצמו מבואר ברמ"א סי' קכ"ט דודאי משתעבדים וא"כ כאן בא המעות לאותו האיש שנתערבו נכסים בעדו וז"ב ועכ"פ כיון ששעבוד נכסי בדאקני העיקר הוא משום חיוב גופו ולפ"ז לפי מה שנראה מדברי הרא"ש ר"פ אעפ"י על קושית התוס' איך יכול לחייב עצמו החתן במאה ליטרין אם אין לו וכתב הרא"ש דיכול לחייב עצמו אף שהחיוב לא מתחיל מחיים רק לאחר מיתה ע"ש ועיין בבית מאיר סי' ס"ו שהבין כן מדברי הרא"ש בהדיא ולפ"ז כיון שגם על גופו לא חל מחיים שוב לא שייך שעבוד דאקני כלל בכתובה אמנם באמת גוף דברי הרא"ש תמוהים וכמ"ש הב"מ שם דהא החיוב מתחיל משעה שנשאה לכשימות אף גם ניהו דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים היינו אם לא גרשה אבל אכתי חייב עצמו וגופו כשיגרשה יחול החיוב מעכשיו וא"כ חל על גופו חיוב וממילא נשתעבדו הנכסים מהיום שנשאה ושייך דאקני וגם באומר לכשיקנה יהי' נקנה דעת המרדכי ובשעחו"מ סי' ר"ט די"א דקונה ומכ"ש כאן דממנ"פ דאם נימא דעיקר החיוב הוא רק לאחר מיתה א"כ אז בודאי יהי' אחר הקנין ובודאי מועיל ואף הי"ח מודים בזה דעיקר החיוב הוא רק כשיקנה ודו"ק וכן בדברי התוס' והרא"ש שם מבואר דכתובה שייך דאקני ואף דשם בכתובה גדולה מיירי דהיינו מה שיתר על כתובה דאורייתא ובזה לא שייך מקולי כתובה מ"מ נראה לפע"ד ל"מ אם כולל ביחד המנה מאתים עם התוספת ביחד פשיטא דחל מיגו דחל על יתר ממאתים אלא אף אם כותב כל אחת בפ"ע יש לומר דמיגו דהתחייב על יותר ממאתים גם הכתובה רצה להקנות ביחד וז"ב ודו"ק שוב מצאתי בפ"י בכתובות בסוגיא דשנים שהטילו לכיס בחידושיו לתוס' ד"ה רבי אומר שכתב דהא דמשתעבד נכסי שקנה לאחר מכאן אף דלא שייך נכסי דאינש אינון ערבין ביה דלא הי' בשעת הלואה משום דעיקר השעבוד חל על גופו שמחוייב לקיים מצות פריעת בע"ח ונכסיו משועבדים לקיים המצוה ע"ש ולפע"ד מ"ש נכון דאף שהוא שלא בשעת מתן מעות הא המעות בא להערב ובכה"ג משתעבד הערב אף שלא בשעת מתן מעות: