ובזה מיושב היטב דברי הב"י הנ"ל דשפיר הקשה דלבה"ג דלית לי' מוקצה אף בשבת מהראוי להתיר ול"ש לומר דהו"ל מוקצה מחמת מצוה כקושית רש"ל שהרי הבה"ג התיר בנפלו ביו"ט ולפ"ז כיון דעכ"פ כעת אינו מקיים המצוה א"כ דמי ממש למותר שמן שבנר דכעת כבתה וה"ה כאן דכעת אינו מצוה כלל שהרי נפלו ומיגו דאתקצאי לא אמרינן כיון דעכ"פ הדבר כמו שהי' רק שנתחדש דבר מצד אחר שאין כאן מצוה עכ"פ וז"ב כשמש לפע"ד ובזה נראה לפע"ד דבר חדש דעכ"פ מוקצה מחמת יום שעבר דלא אמרינן והר"ן בפ"ק דביצה חידש דבמוקצה מחמת מצוה חמור ואמרינן אף במוקצה מחמת יום שעבר ולפמ"ש יש לומר דבאמת כל שנסתלק האיסור כעת מצד אחר דהיינו שהוא יו"ט אחר דל"ש הוקצה למצותו וא"כ שוב הוה כמו חולה שנחלה בשבת דהמוקצה כמו שהיא רק שאינו מוקצה כעת אמנם במוקצה מחמת מצוה ואיסור שייך מוקצה מחמת יום שעבר דכעת נסתלק האיסור ונתחדש בגוף המוקצה איסור וגם בזה צ"ע אברא דלר"ש דלא ס"ל רק מוקצה מחמת מצוה הוקצה לאיסורו א"כ הא דתנן עיטרה בקרמים וכו' דאסור להסתפק עד מוצאי יו"ט האחרון זה ודאי לא אתי כר"ש דלדידי' כל שאין זמן מצותו א"כ בגוף הדבר לא נשתנה המוקצה רק דבא מחמת דבר אחר שנתחדש והרי אמרו דאתיא כר"ש אך כבר כתבו התוס' בשבת דף מ"ז שם ד"ה עד דבמה שאוסר הברייתא יו"ט האחרון לא אתי כר"ש ע"ש. ובזה יש ליישב הא דהקשה ולית לי' הוקצה למצותו והתניא עיטרה בקרמים וכו' וממאי דר"ש הוא דתנן רחב"א קמי' דר"י אין נוטלין עצים וכו' ושוין בסוכת החג בחג והקשה רש"י דלמה לא פריך תיכף מרחב"א דשם מבואר דר"ש בהדיא אמר דמוקצה למצותו אסור והיא תימה רבתי ולפמ"ש י"ל דבאמת הש"ס ידע ג"כ דר"ש אית לי' הואיל והוקצה למצותו הוקצה לאיסורו ולא שהוקצה למצותו בלבד הוא האיסור ומה שאמרו הוקצה לאיסור היינו בשביל דהוא שתיהן גם יחד ולכך בסוכה אסור ליטול עצים דהוה הוקצה למצותו ואיסורו ואף שסוכה רעועה היא ודעתו עלי' הא אין דעתו עלי' בשביל דצריך ליטלה ולכך לא פריך רק ממוקצה דנוי סוכה דאסור עד יו"ט אחרון דשם ל"ש הוקצה למצוה וכמ"ש וע"ז משני דבאמת לא אתי כר"ש וכמ"ש התוס' אבל זה דחוק ומה שנראה לפע"ד בזה דהנה התוס' בדף מ"ז ע"א בד"ה שבנר וקערה כתבו דמשמע דמותר השמן שבנר ושבקערה אף לר"י דאוסר זה דוקא כל יום השבת אבל לאחר שבת שרי וכן מבואר לענין מסתפק מנוי סוכה דרק עד יו"ט האחרון אסור והקשו דהא מותר שמן של נר חנוכה עושה לו מדורה ושורפו וכתבו דנר חנוכה עיקרו לא להנאתו בא אלא לפרסומי ניסא ומשני הברייתא דנר אינו מצפה שיכבה נירו ומקצה לגמרי אבל נר שבת להנאתו בא שיושב ומצפה שיכבה נירו הלכך מותר ע"ש ולכאורה צ"ב דא"כ למה אסור כל השבת הא יושב ומצפה אימתי תכבה וצ"ל דלר"י דאוסר מוקצה מחמת איסור וכיון שאין בידו לכבות א"כ נאסר כל השמן דא"י מתי תכבה אבל לאחר השבת דל"ש מוקצה מחמת איסור דבידו לכבות רק מוקצה מחמת מצוה בלבד ולכך כל שאינו רק להנאתו יושב ומצפה ולפ"ז צ"ב לר"ש דלא ס"ל מוקצה מחמת איסור א"כ אמאי אסור מותר שמן שבנר כשנכבה והא יושב ומצפה אימתי תכבה נירו וא"ל שאין בידו לכבות הנר הא מוקצה מחמת איסור לא ס"ל וצ"ל כי לית לי' לר"ש מוקצה מחמת איסור היכא דאינו רק מחמת איסור בלבד אבל כאן כ"ז שהוא דולק הוקצה מחמת מצוה ובזה ס"ל לר"ש מוקצה:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״ב (י׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
