שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״א (ו׳)

ובגוף הענין דשיעבוד מועיל בדאקני שהאריך הקצה"ח דלמה יועיל יותר מקנין הי' נראה לפע"ד דכיון דעכ"פ שעבדו הו"ל כקני את וחמור דדעת רב ששת דקני הכל א"כ ניהו דלא קי"ל כן ורק דקנה מחצה מ"מ כאן ששעבד ג"כ א"כ עכ"פ ע"י השעבוד קונה במקצת וכיון שקנה מיגו דקנה נכסים שכבר קנה ממילא קונה גם הנכסים שיקנה וז"ב לפע"ד. ובזה נראה לפע"ד ליישב קושית התוס' בב"ב שם שהקשו בהא דמוקי כר"מ והא אימר דאמר ר"מ בעבידי דאתי ולפמ"ש א"ש דכיון דעכ"פ קצת שייכות לי' בגווה ויכול להקנות לר"מ שוב שייך לומר מיגו דקנה נכסים שכבר קנה קנה גם הנכסים שיקנה ועיין סמ"ע סי' ר"ג ובשו"ת נו"ב מהד"ק חלק חו"מ סי' כ"ו. והנה יש ליישב קושית התוס' בב"מ דלוכח דלא משתעבד מדלא גבה מנכסים שקנה אח"כ כמו שגבה הלוקח ולפמ"ש יש לומר כיון דלא גבה הנכסים שקנה אח"כ רק מכח נכסים שקנה כבר וא"כ איך שייך לומר מתוך שקנה הנכסים אלו קנה גם הנכסים שאח"כ דהרי אדרבא כיון שהלוקח יוכל לדחותו על הנכסים של אח"כ ויאמר לו הנחתי לך מקום ושוב עכ"פ לא שייך הנחתי דכל שלא קנה הנכסים שלא עכשיו בודאי לא קנה הנכסים של אח"כ וז"ב: