שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ״א (י״ג)

ובזה נראה לפע"ד דבר נחמד בטעמו של הרמב"ם דס"ל דלא מועיל מחילה בכתובה וכל הפוסקים תמהו בזה דלמה לא יועיל מחילה עכ"פ בכתב ולפמ"ש יש לומר דהנה מחילה לא מועיל בדבר שלא בא לעולם ולפ"ז לכאורה כל חוב שלא הגיע זמנו לא יהי' מועיל מחילה אבל באמת המהרי"ק סי' פ"ט כתב דמועיל מחילה ובסי' ס"ו בסמ"ע ס"ק נ"ה ובש"ך ס"ק ע"ה הובא דברי המהרי"ק ובתשובה ביארתי באריכות דמועיל מחילה מטעם שעכ"פ החיוב הי' כבר ולפ"ז בכתובה דכל יום רכיב חיוב חדש ניהו דמועיל מחילה על העבר אבל על החיוב חדש דרכיב עליה שלא תהי' בעילתו ב"ז ומוכרח לתת לה מאתים שוב לא מועיל מחילה ואף דכעת היא בעולה הא בכל יום רכיב עלי' החיוב חדש כאלו הי' אז שעת הנשואין וז"ב מאד. ובזה מיושב היטב קושית הב"ש סי' ס"ו דהיאך אמרו כל לגבי בעלה ודאי מחלה והא ל"מ מחילה בכתובה ולפמ"ש א"ש דבאמת כל הטעם דלא מועיל מחילה הוא לפי דכל יום רכיב חיוב חדש וא"כ הוה דבר שלבל"ע ולפ"ז שם דמכרה כתובתה לאחר וא"כ הלוקח קנה החיוב שהי' לה מכבר וע"ז שפיר מועיל מחילה דהא על מה שכבר הגיע לו שפיר מחיל ועל מה שמגיע לה אח"כ א"כ גם הוא קנה דבר שלבל"ע ועיקר חיובו על מה שהגיע לה מכבר ושוב הוה מועיל מחילה ודו"ק היטב כי נכון הוא והוא עצה עמוקה. והנה הש"ך ס"ק מ"ב כתב דל"ש לומר דהמוכר מתחייב אח"כ בשבח ללוקח וע"כ דמתחלה מכר לו הקרקע והשבח ואף דא"א מוכר דבר שלבל"ע ולא כתב שום טעם דלמה יועיל המכר כאן אבל לא זכיתי להבין דאיך שייך בזה דבר שלבל"ע דהא מודה ר"נ היכא דתפס וכאן הוה הלוקח מוחזק בהקרקע ואולי כוונת הש"ך דבאמת הלוקח מוכרח לתת להב"ח הקרקע והוא גובה מב"ח וא"כ אינו תפוס בהאי ארעא ומה"ט כתבתי למעלה דלא שייך דקל לפירותיו בכה"ג ובאמת גבי יתומים אמרו בש"ס הטעם דארעא לגוביינא קיימא ולכך על היתומים להביא ראי' וכן קי"ל בס"ה שם והסמ"ע שכתב שם בס"ק כ"ב הטעם דמוקמינן השדה כמות שהיא אחזקתו שהי' ביד אביהן כן הוא תמוה דמלבד דבש"ס לא אמרו טעם זה אף גם דלא שייך להעמיד על חזקתו בדבר שצריך מעשה להשגיח אותו והלא מיירי משבח שמחמת הוצאה וצ"ע: