שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן כ״ב (י״ב)

ובזה א"ש מה דהקשה המהרש"א דאף דנימא דחליצה דאורייתא מ"מ י"ל דאינו חייב על חלוצה משום דאינו איסור מוסיף ולפמ"ש א"ש דכיון דבכה"ד אינו חייב משום חלוצה להס"ד רק בכה"ג הוה עכ"פ איסור מוסיף דומיא דשם זנות פוסל בישראל ודו"ק. שוב ראיתי בריטב"א שהרגיש בהך דלאו שבכללות וכתב בע"א גם במהרי"ט בחידושיו ראיתי שהרגיש בהך דלאו שבכללות והוא הקשה עוד דכל דלאו אחד הוא ל"ש ללקות שתים וע"ז כתב סברא שכתבתי דכיון דלזה צריך גמר ביאה ל"ש לאו שבכללות ות"ל כוונתי לדעתו הרמה בזה עכ"פ מ"ש נכון מאוד ות"ל הוא נעים ונחמד ות"ל נתברר דברי רבינו לשרשם. ובגוף דברי הרמב"ם שכתב דוקא כה"ג באלמנה לוקה בבעל ולא קידש כתבתי בגליון דדברי רבינו מפורשים ביבמות דף ס"ט דומיא דבכה"ג באלמנה דלוקה בביאה לבד ועיין תוס' שם וצע"ג על כל הקדמונים שלא הרגישו בזה ובאחרונים ראיתי שפלפלו מסוגיא דיבמות הנ"ל אבל בכ"ז לא הרגישו שמקור מקומו טהור של רבינו נובע מסוגיא הלז והנה התוס' ביבמות שם הקשו דמנ"ל דלא בעי תרתי הא כתיב לא יקח ולא יחלל וכתבו כיון דהבן נפסל והבן ודאי בלא קידושין נפסל דכ"ש הוא א"כ לפ"ז ממילא גם היא נפסלת ובזה ניחא מה דסיים הש"ס ולא יחלל זרעו בעמיו אמר רחמנא ולכאורה לא הי' צריך לומר רק ולא יחלל כתיב והרי חילל ולפמ"ש עיקר תלוי כיון דזרעו נתחלל גם היא מתחללת ובזה נראה לפע"ד דאם לא גמר ביאתו שוב ל"ש חילול בבן ממילא לא הי' ראוי שיחלל בביאה בלי קידושין ולפ"ז לר"י דפריך הש"ס וללקי נמי משום לא יחלל זרעו ומשני בשלא גמר ביאתו וא"כ ס"ל דלא יחלל דכה"ג הוא אף בלי חילול הזרע וא"כ לדידי' י"ל דבעל ולא קידש לא ילקה דא"ל דתלוי חילול דידה בחילול זרע דהא מחייב אף בלי גמר ביאתו וא"כ שוב שפיר מקשה הש"ס לר"י מהמשנה דא"ל דכבר נתחללה בשביל גרושה או דמיירי בלי קידש וכמו שהקשו המפרשים הנ"ל דלפמ"ש זה תלוי בזה דאם נימא דבכה"ד ג"כ שייך חילול זרע וכמו שהיא שיטת הרמב"ן א"כ גם בהדיוט לוקה אף בלי קידושין וחילול דידה תלוי בחילול דזרע ולפ"ז לר"י דתלה הלאו דלא יחלל בלא יקח ממילא לדידי' שוה גרושה ואינך לאלמנה לכה"ג ושפיר מקשה משא"כ לרבא בעצמו ובזה מיושב היטב מה דמשני משום שני שמות ע"ז והדבר תמוה דא"כ צ"ל דרבא דחה כל הסוגיא ורבינו ז"ל ג"כ פוסק כרבא וכמ"ש הה"מ וזה תימה דרבא בעצמו משני כך לר"י ולפמ"ש א"ש דזה תלוי בזה ובזה מיושב היטב מה שהקשה הה"מ דלמה לא כתב רבינו שילקה גם משום לא יחלל זרעו דבאמת זה תלוי בזה דאם נימא דלא יחלל תלוי בלא יקח וא"כ חייב אף בלי גמר ביאה א"כ שפיר הוה שלש כשגמר ביאתו אבל לרבא דחילול דידה תלוי בחילול הבן וכל שלא גמר ביאתו לא לקה וא"כ עיקר החילול אינו רק בשביל הבן וא"כ היאך שייך ללקות שתים וז"ב כשמש. ובזה מיושב היטב קושית ההפלאה הנ"ל דלמה יהי' חל לאו דלא יקח הא לאו דלא יחלל קדים דבעל ולא קידש ג"כ לוקה ולפמ"ש א"ש דכיון דעיקר המלקות משום חילול זרע וא"כ פשיטא דלא קדים ושפיר חל לא יקח ולא יחלל וז"ב ויש לישב הרבה קושיות בזה ודו"ק היטב כי אולי כוונתי לאמת והוא חריף ומושכל ת"ל ובזה נראה לפע"ד ליישב מה שהקשה הה"מ דהו"ל התראת ספק וגם קושית הריטב"א דהו"ל לא יקח התראת ספק ולפמ"ש א"ש דכבר נודע מ"ש הרמב"ם פי"ז מסנהדרין דכל דהלאו מפורש בתורה לוקין אף בהתראת ספק והיינו היכא דעיקר הלאו על הספק וכמ"ש במפרשי הים בב"ק שם וכן ראיתי בנו"ב מהד"ת חלק אהע"ז שביאר כן וא"כ כאן דעיקר הלאו הוא בהתראת ספק שפיר לוקין וז"ב ודו"ק: