שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ׳ (ט׳)

ובזה נראה לפע"ד ליישב דברי הש"ס הא דקאמר בדף ק"כ מ"ש הכא דקתני לכם ומ"ש הכא דקתני עמי אמרו גבי מזונות קתני לכם משום דלא קחזי לי' אלא מזון ג' סעודות אבל גבי לבושים קתני עמי משום דקחזי לי' לכולי יומא והוא משולל ביאור ובתויו"ט נדחק לפרשו ע"ש והנה מפי כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י שמעתי דבר נחמד דבמזון שאינו מציל רק שלש סעודות וא"כ היותר הוא שלהם לכך אמר לכם אבל בלבושים שהתירו לו ללבוש ולפשוט ולחזור וללבוש וכדאמר במשנה וחוזר ולובש ומוציא וא"כ ה"ה מה שהצילו אחרים הוא שלו לכך קתני בואו והצילו עמי שאינו מפקיר להם רק שיצילו לו עמו שיהי' שלו וז"ב ובזה אמר דבר נפלא במה שהרמב"ם שינה הלשון וכתב בפכ"ג הלכה כ"ה ואומר לאחרים בואו והצילו לכם והדבר נפלא מאד ששינה לשון המשנה והגמרא דקדק בזה ואין זה דרכו ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם לשיטתו דלא ס"ל גם גבי לבושים דחוזר ומוציא ופסק דלא כר"מ וכמ"ש הכ"מ שם באורך וא"כ שוה למזון דאינו רק מה שצריך לו והיותר הוא שלהם לכך קתני לכם ודפח"ח וכיון לאמיתה של תורה ולפמ"ש למעלה יש לישב ג"כ דבאמת כל הטעם דהתירו לו בשביל לבישה לחזור וללבוש כבר כתבתי משום דאי לא שרית לי' אתי לכבוי והיינו משום דבהול על ממונו ולפ"ז זה דוקא במי שהדליקה ברשותו אבל גבי אחרים דל"ש הך סברא דאתי לכבוי כמבואר בב"י סי' של"ד בהדיא א"כ שוב לא שייך להתיר להם ולכך קתני באו והצילו עמי דדוקא אם מצילין עמו הוא דשרי משא"כ לעצמם לא שרינן להם וזה דקאמר גבי לבושים קתני עמי משום דחזי לכולא יומא וא"כ אין קצבה ושייך לגבי' אי לא שרית אתי לכבוי אבל להם לא שייך ההיתר וז"ב: