אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמרו בשבת דף קי"ז מכדי בהיתירא קא טרח נציל טפי אמר רבא מתוך שאדם בהול על ממונו אי שרית לי' אתי לכבוי והא כאן קשה נימא אפכא דאם לא שרית לי' אתי לכבוי ולא שייך כאן מ"ש לעיל דכיבוי אינו רק מדרבנן דזה דוקא היכא שגם כעת איכא איסור דרבנן א"כ למה נתיר לו איסור דרבנן בשביל חשש כיבוי שאינו ג"כ רק איסור דרבנן אבל אם כעת הוא היתירא למה לא נתיר להציל טפי משום דאי לא שרית לי' יבא לחשש כיבוי ומה בכך שאינו רק חשש דרבנן ובפרט חשש כיבוי דלפעמים יש חשש תורה אם צריך לפחמין וכמ"ש המ"א סי' של"ד ס"ק למ"ד דאין הכל בקיאין בזה אמנם נראה דע"כ לא אמרו סברא זו דאי לא שרית לי' אתי לכבוי רק שם דאין מתירין כלל אבל כאן דהתרנו לו מזון שלש סעודות דצריך לו ובמה שיותר מה צריך לו היום לא בהיל כ"כ ולא יבא לכבות לכך חששו להיפך דאם נתיר לו טפי מתוך טרדתו יבא לכבות שישכח שהוא שבת וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ׳ (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.