שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן צ׳ (י״ב)

והנה בהך דחמץ נראה לפע"ד דהתם בלא"ה לא קשה דשם הוא ע"כ מייאש מצד שלא יעבור עליו בב"י משא"כ בהך דהמהרי"א דאין צריך לייאש רק דממילא מייאש עצמו דאינו שוה כלום ולפ"ז גם בהך דאסר נכסיו על עצמו דרצה לאסור על עצמו ובכה"ג ודאי מקרי יאוש אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמר ר"ל בכריתות דף כ"ג דשור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זכה והא שם לא הפקידו בפירוש רק דממילא הוא הפקר בשביל דנאסר והרי מצד איסור לא שייך הפקר וצ"ע ועיין בהרא"ש בב"ק פ' הגוזל ומאכיל אות כ"א ומחוורתא כמ"ש למעלה. ומן האמור נ"ל לדחות דברי המ"א סי' שכ"ב שכתב להטיל גורל מי שיאמר קדיש מותר והביא ראיה מהא דאמרו שהי' מפיסין מי שוחט ומי זורק ובתשובה הארכתי בזה משום דאין שבות במקדש וכבר הרגישו בזה האחרונים וכעת נ"ל בפשיטות דכיון דרבים הם הכהנים מדכרי אהדדי וגם כהנים זריזין הם וגם בני חבורה זריזין הם וכ"ש כהנים בני חבורה ועיין ערובין דף ק"ג אמנם ראיית המג"א שם מהא דאמר בשבת דף קמ"ט מטילין חלשים על הקדשים ביו"ט אבל לא מנות ומדקתני יו"ט משמע דבשבת אסור וא"ל דלא הוה מה לחלק בשבת דלא הי' מקריבין רק עולות וכלה כליל מ"מ הא הי' לחה"פ שהי' מחלקין בכל שבת ע"ש שדבריו בקצרה ורמז לזה כמ"ש במחה"ש שם ולפמ"ש באמת היא תימה דהא אין שבות במקדש וכהנים זריזים הם ובני חבורה זריזים הם ולפע"ד איך ראי' מלחה"פ שמצינו שסידור הקנים ונטילתן לא דחי שבת ועיין תוס' שבת דף קכ"ג ועירובין דף ק"ב שכתבו דשבות גדולה כזו לא דחי אף במקדש וא"כ ממילא דגם החילוק של לחה"פ לא הי' דוחה ולפע"ד היה נראה הטעם דע"כ לא דחי השבות במקדש רק בדבר שאירע במקרה שהי' שבות ולפעמים לא נזדמן כלל אותו ענין אבל סידור הקנים שהי' צריך להיות בכל שבת וא"כ יתבטלו דברי חז"ל מכל וכל לא אמרו שיתבטל מכל וכל וכעין שכתבו התוס' ביבמות דף כ' ע"ב דגזירות חז"ל לא בטלו את התורה לגמרי וה"ה במקדש לא בטלו גזירות חז"ל לחלוטין. עוד הי' נ"ל כיון דאם הי' חל יוה"כ בשבת הי' מתחלקות החלות לערב א"כ אין קפידא שיאכלו תיכף ולכך לא רצו שיתבטל גזירת חז"ל ולא דמי לקדשים שממעט בזמן אכילתם. עוד נראה לי' דבר חדש דהנה בטעם דאין שבות במקדש כתב הכ"מ פ"ח מבית הבחירה שהוא דכהנים זריזין הם והארכתי בזה בתשובה לענין פיוס בשבת אמנם כעת נ"ל דבר חדש דהנה כבר נודע מ"ש הקדמונים דלכך לא גזרו במילה גזירה שמא יעבירנו דהיאך אפשר שאסורי תורה שיש במילה הותרו וחז"ל יעמידו גזרתם ולפ"ז גם אנן נימא אחרי שהותר במקדש כמה איסורי תורה לעבוד עבודה בשבת וכן מליקה וכדומה היאך שייך שחז"ל יעמידו דבריהם במקום שהותר במקדש כמה איסורים ואף דנימא דבשאר איסורין כמו מליקה לא שייך זאת דמצותו בכך מ"מ באיסורי שבת ודאי מסתבר כך והמהרש"א בשבת דף מ"ב חידש דדוקא בשבת לא שייך שבות במקדש ולא בשאר איסורים ואני השגתי עליו מדברי רש"י מעילה דף י"א ולפמ"ש באיסורי שבת ודאי לא שייך שבות במקדש ולפ"ז לחה"פ דאינו דוחה לא את השבת ולא את היו"ט וא"כ לא הותר איסורי תורה במקדש גם השבות שלהם לא הותר במקדש כן הי' נ"ל דבר חדש וצ"ע בפסחים דף מ"ז ובמנחות ועדן לא קבעתי בה מסמרות. והנה גוף ראיית הפר"ח דמותר להפקיר מדאמרו אחד שבת ואחד יו"ט מבטלו בלבו והרי אסור להפקיר לק"מ לפמ"ש הריטב"א דכל דהולך לאיבוד לא שייך איסור הפקר וא"כ כאן ג"כ שהולך לאיבוד רשאי לבטל ובזה מיושב בה דהקשו דנוקי כריה"ג דמותר בהנאה ולפמ"ש שוב יקשה דאיך רשאי לבטל בשבת דהא אינו הולך לאיבוד ודו"ק היטב: