שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ט (ח׳)

והנה לכאורה קשה לי דאמאי לא יאסר טבילת כלים משום מוקצה דעכ"פ קודם שנטבל הוא אסור בנגיעה והו"ל מוקצה מחמת איסור דעכ"פ ביו"ט שייך מוקצה מחמת איסור ואף בולה"ט הי' נאסר דאף דלא אמרינן מוקצה באיסור דרבנן היינו משום דחזי ביה"ש דלא גזרו על שבות ביה"ש אבל כאן דאמרו בדף י"ט דאין מטבילין כלי בה"ש משום דצריך הערב שמש וא"כ לא חזי ביה"ש שוב הו"ל מוקצה מחמת איסור דאסור ואף בטבל דרבנן אסור כדאמרו פ' מפנין דף קכ"ח ואף דאם עבר וטבלו מותר מ"מ הוה מוקצה ועיין בתוס' שבת דף מ"ג גבי טבל שאם עבר ותקנו מתוקן ע"ש דלא הוה מבטל כלי מהיכנו אבל עכ"פ מוקצה הוה וצ"ע כעת אך אחר העיון נראה דהדבר נכון דל"מ בולה"ט דודאי לא הוה מוקצה דהרי כיון דוה"ט אין צריך הערב שמש א"כ חזי לביה"ש אלא אף אם נימא דבעי הערב שמש ומכ"ש באב הטומאה דודאי צריך הערב שמש מכ"מ לא קשה דאם לא יאסר טבילת כלים משום הנך טעמי דאסרו לא שייך לאסור משום מוקצה דהרי לא אתקצאי כלל כיון דהי' יכול לטבלו בשבת ויו"ט ולמה יהי' נקרא מוקצה דלא אסח דעתי' מיניה כיון דיכול לטבול ולכך הוצרכו לאסור משום הנך טעמי דאמרי בש"ס משום שמא יעבירנו או סחיטה או שמא ישהה ומשום מתקן ושוב י"ל דנעשה מוקצה וז"ב כשמש דנעשה מוקצה דהא בה"ש לא חזי לטבול דאין מטבילין ביה"ש משום דבעי הערב שמש ודו"ק. ובזה מיושב היטב הא דאמרו משום מתקן והקשית לעיל דאיך שייך מתקן בטבילה כיון דמקלא קלי איסורא דהא מחמת הטומאה נעשה מוקצה וא"כ גוף הכלי בעצמותה נאסרה ליגע בה ולטלטל ונתקצה מדעתו וא"כ הוה כשאר כלים המוקצין דשייך בהו מתקן דלא שייך מקלא קלי איסורא דמה שניתר משום מוקצה ומותר ליגע ולטלטל הכלי זה מקרי איסור ניכר ואסור דמחזי כמתקן המנא וז"ב מאד מאד. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דאמרו שם בדף י"ט דאסור להטביל כלי ביה"ש ופירש"י שם בסוגיא משום דכיון דבעי הערב שמש ולא חזי לבו ביום שוב הו"ל טלטול שלא לצורך ותמה המהרש"א דאמאי לא פירש משום הטעמים שאסרו בטבילת כלים וע"ש שהאריך והעלה בקושיא ולפמ"ש י"ל דרש"י ס"ל דעיקר הטעם דטבילת כלים הוא משום מתקן כמו שפירש בתחלת הסוגיא ועיין מהרש"ל ומהרש"א ובמפרשים שם דס"ל דעיקר כמסקנא דרבא משום מתקן וא"כ קשה לו הא מקלא קלי לאיסור ולא שייך מתקן וע"כ צ"ל כמ"ש דאסור משום מוקצה והיינו משום דלא חזי לביה"ש דבעי הערב שמש ואתקצאי לכולי יומא ושפיר פירש"י משום דהוה טלטל שלא לצורך דאל"כ לא שייך מתקן ודו"ק היטב. ובזה ממילא מיושב דברי רבינו דכיון דבמוקצה מחמת איסור אף לר"ש אסור וכדקי"ל לעיל סי' ש"י וא"כ לכך כתב הרמב"ם בהלכות שבת כלים טמאים דהיינו אב הטומאה דוקא דאלו בוה"ט לא שייך מתקן דהא בוה"ט לא צריך הערב שמש משא"כ בהלכות יו"ט דכתב הטעם שמא ישהה שפיר הוצרך לחלק בין ולד הטומאה לאב הטומאה וכמ"ש למעלה ודו"ק היטב כי הוא חריף ונפלא מאד ת"ל. והנה האחרונים הביאו ראיה דבשבת מותר להטביל כלי שנטמא בולד הטומאה מהא דהקשו בתוס' בפסחים דף ע"א ד"ה והא דאי בשבת איירי היכא קתני שונה ומטביל והא אסור להזות ולטבול בשבת והרי שם רק מחמת חומרת קדשים חיישינן שמא נטמא ולא גרע מולד הטומאה דמותר להטביל בשבת ולפמ"ש א"ש דבאמת יש לאסור מחמת מוקצה וכאן ל"ש דהוה מוקצה מחמת איסור דרבנן דכל הטעם הוא דחזי ביה"ש וכאן כיון דמשום חומרת קדשים חיישינן שמא נטמא שוב חיישינן שמא נטמא באה"ט ושוב לא הי' חזי בה"ש ועכ"פ אתקצאי לבה"ש והו"ל מוקצה. ובזה יש לישב קושית מהרש"א דלמה לא הקשו התוס' טפי דכיון דתנן שונה ומטביל ע"כ דלא מיירי בשבת דאי בשבת ע"כ הטביל מאתמול דבשבת לא חזי ולפ"ש י"ל דמזה ל"ק דאפשר שנטמא בוה"ט ויכול להטביל בשבת ורק דחיישינן שמא נטמא באה"ט וא"כ מקשי התוס' ממנ"פ ודו"ק כי קצרתי ובחידושי להלכות יו"ט סי' תק"ט כתבתי הרבה בענין קופיץ גם בחידושי לסוגיא דקופיץ ואכ"מ ובחידושי אמרתי ראיה לדברי התה"ד הנ"ל דהיכא דמקלי קלי איסורא ל"ח מתקן מהא דאמרו בסוכה דף ל"ג כגון דאית לי' הושענא אחריתי ופירש"י דל"ח תיקון כלל כיון דאית לי' אחריתי והתוס' בשבת דף צ"ג תמהו דא"כ למה צריך לאוקמא דר"א כאביהו ס"ל דדבר שא"מ מותר תיפוק לי' דלא מקרי מתקן כלל ע"ש ובכמה מקומות שנדחקו בזה ולפמ"ש א"ש דבאמת מיירי דאין לו כעת הושענא אחריתי ואי דהו"ל פ"ר כדפריך הש"ס י"ל דהכי משני הש"ס כיון דאם הי' לו הושענא אחריתי לא מקרי מתקן נמצא כל שמיעטו שוב מקלי קלי איסורא ואינו ניכר האיסור דבשלמא כל מתקן גם אחר שתיקן ניכר האיסור דמקודם לא הי' מתוקן ועכשיו מתוקן כמו במפריש תרומות ומעשרות דמקרי מתקן דניכר האיסור שמקודם לא הי' מתוקן ועכשיו מתוקן וניכר התיקון משא"כ כאן דאם הי' לו הושענא אחריתי ל"ח תיקון כלל דאינו חשוב תיקון ונמצא שאחר שנתקן חשוב מקלי קלי האיסור דלא ניכר האיסור כלל דאפשר דהי' לו הושענא אחריתי ממילא לא נקרא מתקן וז"ב מאד וכחילוקו של התה"ד דבכה"ג שלא ניכר התיקון ל"ח תיקון כלל וכעין זה כתבו התוס' בחולין דף קע"ו לענין מעשה שבת דל"ח כל שתיעבת דלא ניכר התועבה דאפשר שנתבשל בחול וה"ה לענין מתקן. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם שכתב אי שליקטן אחד אחד לאכילה ותמה הב"י דאמאי לא כתב כגון שהי' לו הושענא אחריתי ולפמ"ש א"ש דאף שלא הי' לו כל שאלו הי' לו מקרי מתקן גם עכשיו לא אכפת לן בתיקונו דלא מנכר האיסור וז"ב. ובזה יש לישב גם דברי הרי"ף והרא"ש שלא חילקו בין אשחור ביו"ט לאשחור מעיו"ט וכתב הב"י דלכך לא חילקו דהוה בידו לתקן כגון שילקטו לאכילה ותמה הט"ז סי' תרמ"ו דכל הטעם דמותר כשמלקטן לאכילה משום שאינו מכוין לתקן וא"כ היאך מקרי בידו ולפמ"ש א"ש דכיון דאם הי' לו הושענא אחריתי ל"ח מתקן שוב הוה בידו ולכך לא כתב הרא"ש דמיירי ביש לו אחריתי ודו"ק. מיהו בפשיטות י"ל דהם מיירי לענין אם כשר בשאר הימים וס"ל כמ"ש הבדק הבית דאם לא מיעטן פסול אף בשאר הימים ועמג"א שם ס"ק ד' ורק דהו"ל דיחוי מעיקרא וכמ"ש הט"ז שם ולזה כל דאילו הי' לו הושענא אחריתי הי' בידו לתקן ל"מ דיחוי ומיושבים גם דברי הרמב"ם דאף דאין לו הושענא אחריתי כל שממעטם בחול שרי ולא הוה דיחוי דהיה בידו למעט כשהי' לו הושענא אחריתי ודו"ק כי קצרתי: שוב ראיתי באחרונים שהביאו בשם שו"ת פנים מאירות סי' צ"ו וכפי הנראה הוא החלק השני כי הראשון והשלישי ישנם ת"י ולא נמצא זאת וח"ב אינו בנמצא כ"כ ולא ראיתיו והנה כתב על מ"ש המג"א באו"ח סי' תק"ו ס"ק ח' בע"פ שחל בשבת ושכח להפריש חלה מלחם חמץ שאפה על שבת שאסור לאכול ממנו דמה יעשה בחלה דאין מפרישין החלה דהא צריך לבער הכל נמצא אכל טבלים למפרע וא"ל כיון שאי אפשר לאכול בלי הפרשה א"כ מותר להפריש בשבת דהרי חלת א"י ג"כ אסור לאכול ממנו בלי הפרשה ואפ"ה אסור להפרישה ביו"ט וע"ז כתב הפ"מ דאין דומה לחלת א"י דשם כיון דמה"ת חייבת בחלה הוה תיקון מעליא ולכך אסור להפרישה אבל חלת חו"ל דאין חייבת מה"ת כפירש"י לא הוה תיקון כלל וכדאמרו גבי ולד הטומאה דל"מ תיקון ע"ש והנה מולד הטומאה אין ראיה וכמ"ש לעיל ומ"ש ראיה מהא דאמרו בבכורות דף נ"ח דאי אפשר לעשר ביו"ט משום סקרתא משמע אף דאסור לאכול מדרבנן טבל בגורן עד שיעשר לא חשיב תיקון כיון דמה"ת מותר נפלאתי מאד שנעלם ממנו במחכת"ה דברי הרמב"ם פ"ז מבכורות ה"ז שכתב בהדיא דאין הטלאים הנולדים כמו הטבל שאסור לאכול ממנו עד שיעשר אלא מותר למכור ולשחוט כל מה שירצה עד שיעשר וכו' ואף בהזמנים שקבעו חכמים לעשר בכ"ז אם עבר ושחט מותר וא"כ ליכא כאן משום מתקן כלל ולכך אמרו משום סקרתא ומה דלא אמרו משום דאסור להקדיש עיין תוס' שם ובחגיגה דף ח' ודו"ק ובמ"ש שם להקשות על התוס' ורש"י בהא דאמרו בביצה דף ט' גלגל עיסה מעיו"ט מפריש חלתה ביו"ט ופירש"י אע"ג דהוה משום שבות מ"מ מפריש כיון דיכול לאפות ביו"ט ע"ש ולמה לי טעם זה תיפוק לי' כיון דחלת ח"ל אינו רק דרבנן ולפמ"ש א"ש וכנ"ל דגם בדרבנן אסור מתקן ושאני ולד הטומאה דמקלא קלי לאיסורא ודו"ק: