שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ח (ח׳)

ובזה אמרתי ליישב קושית הב"ח באהע"ז סי' כ"ח שהקשה דאמאי לא כתבו הפוסקים דיכול לקדש בחמץ בפסח ע"י שיודיעה שמקדשה באפר וכמ"ש התוס' בפסחים דף כ"ט ועיין ח"מ וב"ש שם ולפמ"ש א"ש דבפסח לאח"ז איסורו שוב לא אמרינן דנעשה מצותו וז"ב ודו"ק ועיין מק"ח סי' תמ"ה ובשו"ת הנספחים לאבני מילואים סי' ח"י האריכו דאף לרבנן דמפרר וזורה לרוח כיון דגם בשריפה מתקיים המצוה שוב הו"ל נעשה מצותו ובאמת שמצד הסברא דבריהם נכונים אבל מכל הפוסקים מבואר דלרבנן הו"ל מהנקברין ואפרן אסור וצ"ע. והנה בחורף שנתרי"ב אור ליום וא"ו פ' בא הגיענו לסי' תמ"ה והנה בהא דאמרו חכמים לא מצא עצים יהא יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו בכל דבר שאתה יכול לשבות והקשה אחד מהתלמודים נ"י דלשיטת ר"ת דשלא בשעת ביעורו היינו אחר שש א"כ מה פריך דוקא מהעשה דתשביתו והא שייך גם הל"ת דב"י לכמה פוסקים דעוברין בב"י והשבתי בזה דבאמת אינו מובן למה סיימו הש"ס דהשבתה בכל מה שאתה שובת ועיקר הקושיא סגי דהא כתיב תשביתו וגם קשה דלר"י ע"כ דתשביתו היינו הבערה ועיין רש"י ותוס' שנחלקו בזה בפסחים דף ד' ד"ה מדאורייתא וא"כ עכ"פ לר"י דס"ל דאין ביעור חמץ אלא שריפה בודאי דתשביתו הוא בשריפה כמו לר"ע וא"כ אין קושיא על ר' יהודה אך נראה דבאמת תשביתו הוא ענין השבתה וביטול וא"כ באמת משמע כל ענין השבתה ורק למאן דס"ל ב"ח צריך שריפה ע"כ דהשבתה הוא דוקא בשריפה ולפ"ז זהו דהקשו חכמים דכיון דבתורה כתיב סתם השבתה והוא בכל דבר שמשבית ורק שע"י הק"ו אתה עוקר שאר עניני השבתה רק שריפה א"כ אם לא מצא עצים יהא יושב ובטל וא"כ אתה עוקר ע"י הק"ו משמעות הכתוב וע"י החומרא אתה מיקל וא"כ אין הקושיא דעובר על העשה רק דעוקר משמעות הכתוב ע"י שרוצה להחמיר ונמצא חומרו קולא וז"ב: