והנה בגוף הדבר בחמץ בפסח דאפרו מותר למ"ד אין ביעור חמץ אלא שריפה לפע"ד הי' נראה דבר חדש דע"כ לא שייך דבר שנעשה מצותו רק בערלה וכה"כ דאין לו זמן מוגבל מתי ישרוף ואם אינו מבערו תיכף משנעשה ערלה וכה"כ אינו עובר שייך לומר דנעשה מצותו אבל כאן לא שייך דנעשה מצותו דהא עיקר המצוה הוא קודם הפסח דאז החמץ הוא שלו ולא בפסח שכבר עבר זמן איסורו ועבר בב"י ניהו דהתורה הטילה חיוב עליו שיבער גם במועד היינו כדי שלא יעבור על ב"י להבא אבל עכ"פ כבר עבר על ב"י ולא שייך נעשה מצותו שעיקר מצות התורה לא הי' במועד לאחר שכבר עבר על ב"י ובאמת דאף דלאו דב"י ניתק לעשה אבל כבר האריכו בזה דהו"ל לאו שקדמו עשה וא"כ לא שייך שנעשה מצותו. ובזה אמרתי בשנת תרי"א בלמדי עם תלמודי נ"י ה"פ סי' תמ"ה שהרמב"ם כתב דלאחר שש אם שרף החמץ הפחמין אסורין ודייק הב"י שם דס"ל כחכמים והדבר תמוה דא"כ מה חילוק בין קודם זמן איסורו לאח"כ ועיין חק יעקב שם ובבאורי שם הארכתי וגם בכמה תשובות ולפמ"ש א"ש דבאמת אף לר"י דהוה בשריפה מ"מ לאחר זמן איסורו הוא אסור דלא מקרי נעשה מצותו והנה אחד מהתלמידים השיב מהא דכתבו התוס' בפסחים דף ה' ד"ה וכתיב והשבתי דאין זה ראיה דשם לה"א דהתורה אמרה תשביתו ביו"ט לאחר זמן איסורו שוב הוה נעשה מצותו משא"כ לפי האמת דתשביתו מעיו"ט א"כ לא מקרי נעשה מצותו ועיין בפסחים דף כ"א דאמרו ולא יסיק בו תנור וכיריים פשיטא ל"צ לר"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה סד"א הואיל ואמר ר"י אין ביעור אלא שריפה בהדי דקא שריף לי' לתהני מיני' קמ"ל ופירשו התוס' דדוקא לר"י כיון דמצותו בשריפה אפרו מותר ולפמ"ש קשה דשם קאי בעבר זמנו א"כ לא שייך נעשה מצותו והנראה דאדרבא מזה ראיה למ"ש דהרי באמת קשה למה אמר בהדי דקא שריף לי' והרי אפרו מותר אף לאחר דקשריף ולפמ"ש א"ש דבאמת כאן כבר עבר זמנו ולא נעשה מצותו כראוי רק דמ"מ בעת ששורף מקיים מצוה לזה קמ"ל דה"א דעכ"פ בהדי דקא שריף ומקיים המצוה לתהני מיניה קמ"ל כיון דלאחר זמן איסורו הוא אסור להנות דהא לא עשה מצותו כהוגן ומ"ש תלמודי ראיה מפסחים כ"ט ד"ה אין פודין גם זה אינו ראיה דשם לא עבר על ב"י דקודם שפדהו לא הוה שלו רק לאח"כ כשפדה א"כ אז תיכף כשפדהו הוא שורפו ומקיים מצותו ומ"ש ראיה ממ"ש הב"י באו"ח סי' תמ"ה בשם הגה"מ שהביא בשם רמב"ן דאם נמצא חמץ ביו"ט ישרפנו דעיקר מצותו של ביעור חמץ בשריפה הוא ג"כ אין ראיה דשם כשבדק וביער כדינו ואח"כ מצא חמץ פשיטא דלא עבר על ב"י דאנוס הוא וא"כ בכה"ג שוב הו"ל נעשת מצותו:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ח (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
