שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ז (ח׳)

ובזה מיושב קושית הגאון מוהר"ע איגר הנ"ל דשם באדם דמשלם כופר אף דכופרא כפרה מ"מ כיון שהחיוב ניתן לאדם המזיקו לא מחשב כ"כ כפרה וממשכנין אותו ולא שייך קלב"מ ועיין בתוס' כתובות שם שדקדקו בהדיא לחלק דתרומה דא"י הכהן למחול הוא דשייך כופרא כפרה ולא נפטר בקלב"מ משא"כ בהקדש דמשלם בעד ההיזק ולא נודע החילוק יפה ולפמ"ש א"ש כמין חומר ודו"ק: ובזה הנה מקום אתי לישב דברי הרמב"ם בפירוש המשנה בפסחים דף ל"ב דפירש דלכך במזיד פטור דאינו לוקה ומשלם ותמהו כלם דבש"ס לא אמרו כן ולפמ"ש א"ש דלכאורה צ"ב כיון דבתרומה דהוא לכפרה לא שייך קלב"מ א"כ שם דהוא תרומה לא שייך קלב"מ אך לפמ"ש דכל הטעם הוא כיון דאין ממשכנין אותו א"כ אם נימא דלפי דמים משלם במזיד וא"כ אינו לכפרה ולא שייך הטעם ושפיר הוה קלב"מ והן הן דברי הרמב"ם דמחלק בין שוגג למזיד. ובזה מיושב מה ששאל אותי הרב המאוה"ג מו"ה בעריש אבד"ק נאהרייב נ"י בהא דאמרו אא"ב לפי מדה משלם ניחא אלא לפי דמים משלם אימא סיפא ומשמע דלמ"ד לפי מדה משלם א"ש והרי לשיטת הרמב"ם פ"י מתרומות אין חילוק בין לפי מדה ובין לפי דמים דבמזיד משלם ג"כ דבר הראוי להיות קדש רק דיכול למחול וכמ"ש המלמ"ל באורך וא"כ מה נ"מ בין לפי מדה או לפי דמים ובתשובה טיילתי בזה ארוכות וקצרות ולפמ"ש א"ש כיון דיכול למחול שוב שייך קלב"מ דלא שייך כפרה בתרומה דאינו משלם רק היזקו בלבד כמו בהקדש ודו"ק כי קצרתי: