ובגוף הדברים שכתבתי למעלה דלכך בכופרא כפרה לא שייך קלב"מ הוא משום דחייבי חטאות אין ממשכנין אותן הנה לכאורה הי' נראה סתירה לזה ממה שמצאתי בשלטי הגיבורים סביב לאלפסי פ"ק דב"ב שכתב דמה דאמרו בב"ק דף מ"ם בשור של שני שותפין דממשכנין אותו אף דקי"ל דכופרא כפרה הוא משום דכל שהחיוב לגבוה שייך לומר דכל דלכפרה אתי בודאי לא ישהה הכפרה אבל מה שצריך לתת כפרה לאדם המזיק זה לא נחשב כ"כ שיהי' מקרי כפרה וממשכנין אותו לפ"ז לא שייך לומר כן במ"ש התוס' בכתובות דף למ"ד דתרומה דבשוגג הוא לכפרה לא שייך קלב"מ כיון דמשלם לכהן הקרן והחומש א"כ לא מקרי כפרה וממשכנין ואיך שייך ממשכנין כיון דקלב"מ ולכאורה רציתי לומר לפמ"ש התוס' דלא שייך כפרה רק על הפרשה בלבד א"כ בזה לא שייך קלב"מ דא"צ רק להפריש אך ז"א דהרי התוס' כתבו דבקלב"מ לא נפטר כיון שאתי לכפרה והרי לא שייך למשכנו בשביל זה אך אחר העיון נראה דע"כ לא כתב השלטי גיבורים שם דכל דהוא לכפרה שמשלם לאדם לא שייך הטעם דאין ממשכנים היינו דוקא במה שמשלם בשביל היזיקו דזה לא נחשב לאדם כ"כ לכפרה כיון דמשלם היזיקו כשאר היזק שעושה אבל בתרומה דאף אם רצה הכהן למחול אינו מוחל ומטעם דמשלם דבר הראוי להיות קדש וכמ"ש הר"ש פ"ז מתרומות ולכך א"י למחול וא"כ גוף התשלומין אינו משלם בשביל ההיזק רק בשביל שיהי' לו לכפרה ולכך משלם דבר הראוי להיות קדש וא"כ כיון שהוא לכפרה לא ישהה אותה ואין ממשכנין ולכך אף בקלב"מ לא נפטר דהא קלב"מ חייב לצי"ש ואי תפס לא מפקינן רק שהב"ד א"י לחייב וכאן בלא"ה אין הב"ד יכול למשכן ועיין קצה"ח ר"ס כ"ח ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ז (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
