שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ז (י״א)

ובגוף הקושיא נלפע"ד כיון דר"ע ס"ל דח"כ ישנו בכלל מלקות ארבעים שאם עשו תשובה נפטרו מידי כריתתן וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם פי"ח מסנהדרין ה"א ועיין בלח"מ ומלמ"ל שם ה"ז א"כ כך למדנו מח"כ דחייב מלקות והיאך משכחת לה דיהי' אתנן והא אם ילקה ויעשה תשובה נפטר מידי כריתתו ואינו לוקה ומשלם והיאך חל שם אתנן ע"ז דהרי בא עליה ואח"כ נתן לה לא חל אתנן ובעינן שיחול שם אתנן תיכף בשעת ביאה והרי בשעת ביאה לא הי' מבורר שם אתנן דהא יכול להיות שילקה ויפטר מכריתות ויהי' לוקה ואינו משלם וע"כ דבכה"ג כיון שחייב לצאת י"ש אתנן קרי לה ודו"ק ועיין בתוס' ע"ז דף ס"ג ד"ה כגון שכתבו דכל שאינו מבורר בשעת ביאה ויכול לדחות על טלה אחר לא מקרי אתנן אף למאן דאית לי' ברירה דבעינן שיהי' מבורר בשעת ביאה ולפ"ז מכ"ש כאן דיכול לעשות תשובה וילקה ולא יתחייב בתשלומין ושוב אינו מבורר בשעת ביאה ולא מקרי אתנן. ובזה מיושב קושית התוס'. שהקשו דהא מוקי בקאי בחצרה ולפמ"ש מכ"ש כאן דיכול לפטור עצמו במלקות לא מבורר בשעת ביאה ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד ועכ"פ מ"ש הנתיבות להשיג על הקצה"ח וכתב דאף דעבדינן החומרא חייב לצאת י"ש דהרי אתנן אסרה תורה ואפילו בא על אמו ומיירי במזיד והתראה במחכ"ת טעה דמה שייך מזיד והתראה דהא ח"כ הוא וע"כ כהפ"י דקאי לרנבה"ק ולפי מה שחדשתי יש לומר דמיירי בהתראה למלקות אבל באמת ח"כ שלקו אף בלא התראה פטורין ועמלמ"ל שם ודו"ק ודברי הצל"ח בלא"ה תמוהים דלדידי' קשה לרנבה"ק למה אסרה תורה אתנן בבא על אמו והא לרנבה"ק לא שייך לצאת ידי שמים כלל וצע"ג: