שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ז (י׳)

ובזה יש לישב קושית התוס' בב"מ דף צ"א בהא דאמרו לוקה ומשלם ואמרו דאתנן אסרה תורה וכו' והקשו התוס' דתנא תני משלם ואת אמרת מדת חסידות שנו כאן וכעין דפריך בחולין דף ק"ל ולפמ"ש א"ש דבחולין דאינו רק ממדת חסידות שפיר פריך דבמדת חסידות לא שייך ישלם אבל בקלב"מ והיכא דלא עבדינן החומרא דמצד הדין חייב לשלם רק דהב"ד לא יכלו להפקיע שפיר תני ישלם דחייב ונקרא רשע אם לא משלם. והנה מה שהקשו התומים וקצה"ח מהך דהחזיר רבא הדיכרי וכתבו התוס' משום דלא רצו להחזיר רק מפני שסברו שחייבי' מצד הדין ולא לצאת ידי שמים וע"ז הקשו הא עכ"פ תפס בהו ומ"ש הקצה"ח דזה הוה כמזיד דהרי התחייבו בנפשם והוה כמזיד וברח הנה לפמ"ש כל שלא עשו החומרא ולא הו"ל כפרה חייבים לצאת י"ש ומקרי רשעים אך לפע"ד נראה דכיון דגוף דיכרי קנו בדמים אף דחייבים לשלם מצד לצי"ש אבל מצי לסלוקי בזוזי ושוב לא תפס רבא גוף הדבר דזה צריך להחזיר אם ירצו לסלק בדמים והוה רק כמשכון וגוף הדיכרי לא רצו להחזיר רק דסברי דמחויבים מצד הדין ושוב לא מועיל התפיסה וז"ב ואף דגבי אתנן מצי לסלק בדבר אחר כמ"ש הרא"ש בע"ז דף ס"ג הנה לפ"מ דמוקי דקאי בחצרה שוב לא מצי לסלק בדבר אחר וגם אם רוצה לתת חל שם אתנן הן אמת דגוף דברי הש"ס תמוה לי טובא במה דלמדו מאתנן ואפי' בא על אמו הרי כתבו התוס' שם דעיקר אתנן בחייבי כריתות כתיב וחייבי כריתות אינו פוטר מתשלומין לדידן דלא קי"ל כרנבה"ק וא"כ חייב בתשלומין ומצאתי בפ"י שכתב שם דקאי אליבא דרנבה"ק דאף חייבי כריתות פוטר מתשלומין ומדרנבה"ק נלמוד זה ומזה סתירה גלויה למה שחידש הצל"ח בפסחים דף כ"ט דלרנבה"ק דפוטר אף בח"כ שהוא חיוב לצי"ש ואפ"ה פטור א"כ ל"ש כלל לדידיה חייב לצי"ש ע"ש והרי כאן מבואר להיפך דהחיוב לצי"ש נלמד עיקרו מרנבה"ק אמנם לפע"ד נראה דגם לרבנן א"ש הך דאתנן דע"כ לא נחלקו רבנן ורנבה"ק רק באם החיוב ממון הוא לאדם בזה ס"ל לרבנן דרנבה"ק דח"כ אינו פוטר מתשלומין כיון דהב"ד אינם מחייבים רק תשלומין לאדם ועונש כרת עושה השי"ת אבל לענין אתנן דאיסור אתנן חל לגבוה וא"כ לגבוה כבר הענישו השם ואיך יתכן לחייבו עוד אתנן שיהי' חל שם אתנן לגבוה ואף שמחויבין לתת לה אתנן יהי' כמתנה בעלמא אבל שם אתנן שיהי' אסור לגבוה לא שייך בזה ומיהו ז"א דכל דחייב לתת לה אתנן שפיר חל גם אתנן דאטו זה קנס מה דאסור לגבוה והרי עיקרו משום דמאיס לגבוה וע"כ כמ"ש הפ"י דקאי לרנבה"ק וא"כ סתירה גלויה למה שחידש הצל"ח: