שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ו (ח׳)

והנה במ"ש הרמב"ם פי"ד מא"ב הלכה י"ב י"ג האריך הכ"מ ולח"מ שם ובב"י יו"ד סי' רס"ט ואמר החריף הנ"ל דטעם שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה ל"ש רק כשהי' נושא אותה בגיותו באיסור בזה שייך לומר שלא יאמרו וכמו דכתב רבינו שאמש היתה לו זו אסורה והיום מותרת אבל כשרוצה לישא בגירותו ל"ש שיאמרו באנו מקדושה חמורה שהרי לא היתה אסורה עליו בגיותו כל שלא נשאה ולכך צריך לטעם דאתי לאחלופי ובזה האריך לישב הרבה קושיות ובאמת שפשטת לשון רבינו מורה כן ע"ש הלכה י"ב י"ג אבל לפ"ז לענין שניות בגרים דאמרו הטעם ביבמות כ"ב משום שלא יאמרו ע"כ מיירי דנשא בגיותו ואפ"ה לא גזרו בשניות והרי הרמב"ם העתיק הדין בהלכה ט"ז שם השניות לא גזרו לפיכך מותר לישא הגר אם אמו ולדבריו היה לו לרמב"ם לנקט רבותא אפילו כשהיו נשוי בגיותו וגם מצד הסברא לא שייך לומר באנו מקדושה חמורה רק בדבר שנאסר עליו בגיותו ובאמת הוא לא עבר ונתיר לו בגרותו אבל אם עבר בגיותו ונשא אף שנאסרה לו ונתיר לו בגירותו להיות עמה בזה לא שייך כל כך באנו מקדושה חמורה דמי אמר לו לגוי בגיותו שהוא אסור והנה ראיתי להרמב"ם פי"ג מעדות ה"ב דגרים אינן בדין קורבה אפילו שני אחים תאומים שנתגיירו מעידין זה לזה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ע"ש וכן הוא בטוש"ע חו"מ סי' ל"ג והוא תימה דביבמות דף כ"ב לא מוזכר רק אחין מן האב בלבד או מן האם בלבד אבל מנ"ל דאם הם מן האם ומן האב כשני אחים תאומים ואף דמצד הסברא הוא כן דהתורה אפקרי' לזרעי' אבל מ"מ אין דרכו של רבינו לכתוב כן מצד הסברא אם לא שכתב לשון יראה לי ולפע"ד נ"ל ברור דק"ל לרבינו לשטתו דקרובי אם אינו רק דרבנן א"כ לא שייך לא אתי לאחלופי וכמו שהקשה החריף הנ"ל וע"כ תירץ דה"פ דהנה בכ"מ דאמרו אחין מן האב ע"כ מן האב בלבד הם דהא האם נודע לכל אם היא אמו אבל מן האם אין הפירוש דידעינן בודאי דאינו מן האב דמנא ידעינן ורק דמיירי דידעינן שהן אחין מן האם ומן האב לא נודע אם הם אחים ולפ"ז שפיר אמרו ומ"ש מעריות דא"ל דשאני עדות דקורבי האם לא הוה קורבה מה"ת דז"א דאטו ידענו דאינם אחין מן האב ודלמא הן אחים מן האב ג"כ ואז פסולים ויתכן יותר דבאמת מה דאמר רבא לא תימא משום דשטופי זימה הם ולא ידעינן אבוה מנו באמת צ"ב הא אזלינן בתר רוב בכה"ת וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש הנו"ב מהד"ת ובפרמ"ג סי' ס"ב דבעכו"ם לא גלתה התורה דאזלינן בתר רובא ולפ"ז בישראל דאזלינן בתר רובא א"כ הוה אחין מן האב ומן האם ואז פסולים מה"ת ואפ"ה כשרים לעדות ומטעם דאף אם הם באמת אחין מן האב ג"כ מ"מ גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ דינו של רבינו מוכרח דאף אם הם תאומים והיינו שהם בודאי אחים מן האב ואם אפ"ה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו קורבה כלל וז"ב כשמש והוא כפתור ופרח לשיטת רבינו ודו"ק היטב: