שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ה (ז׳)

והנה בשנת תרי"ז ב' דר"ח אב ה' דברים ראיתי בשו"ת שיבת ציון סי' מ"ה שהקשה לו הגאון מוה' דוד דייטש על מ"ש הפר"ח דאין לעשות ס"ס בידים ממ"ש התוס' בזבחים דף ע"ב ד"ה נתערבו באחרות דיכול להסיר מכל אחד מלא הסיט ויהיה מותר מכח ס"ס והרי עושה ס"ס בידים והוא נדחק ולפע"ד לק"מ דמלבד די"ל דהס"ס כבר נתהוה רק שהוא מסיר מכל אחד מלא הסיט ובודאי משתרי ואין כאן משום מבטל איסור כיון דאינו עושה בהאיסור לבד ומה גם דהא מסיר מכל אחד ול"ש כאן הטעם שכתב המהרי"ט בשניות בחלק יו"ד דהוה כמבטל איסור דכאן מבטל איסור והיתר ביחד ומסיר מכל אחד ואחד מלא הסיט ועיין תוס' פסחים דף למ"ד שכתבו הטעם דאסור לבטל האיסור משום דא"כ לא הועילו חז"ל בתקנתם וכאן הועילו והועילו שהרי מסיר מכל אחד מלא הסיט ובאמת אין כאן רק אחד שהי' מלא הסיט ערלה בזה ודו"ק. והנה בהך דהנקברין לא ישרפו והטעם דחיישינן שמא יהנה מאפרן הנה אף דיהנה מאפר לא הוה רק איסור דרבנן כמ"ש הכו"פ בהדיא סי' פ"ז ס"ק ד' וא"כ אינו רק ספק איסור דרבנן ומה"ת לחוש לזה וצ"ל דאין עושין ספק דרבנן בידים דלמה ישרף ויש לחוש שמא יהנה מוטב שיקבור ואין שוב חשש. ובזה נראה לפע"ד במ"ש הטור סי' תמ"ה דחמץ אינו רק בפירור וזורה לרוח משום דהוא מהנקברין דקי"ל כחכמים דאינו בשריפה ועמ"א סי' תמ"ה ולפ"ז נראה לי ברור דכיון דעיקר האיסור הוא כדי שלא יעשה ספק דרבנן ולפ"ז קודם זמן איסורו דאינו אסור עדיין א"כ ל"ש הך דעושה ספק דרבנן דכל הטעם הוא כמ"ש המהרי"ט דהו"ל כמבטל איסור דאסור וכבר נודע דברי הט"ז באו"ח סי' תמ"ז וסי' תרכ"ו דקודם זמן איסור יכול לבטל וא"כ קודם זמן איסור יכול לשרוף אף שצריך קבורה ועיין בחק יעקב מ"ש בזה ולפמ"ש הדבר א"ש. ובזה מיושב מה שהקשה אותי החריף מוה' מאיר בר"ם נ"י במה דאמרו בפסחים דף י"ב דרבא ס"ל דטעמי' דר"י משום דס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה והקשה א"כ מ"ט דר"מ דאמר שורפין בתחלת שש ולעמ"ש א"ש דבתחלת שש קודם זמן איסורו ודאי דיכול לשרוף אף דהוא מהנקברין. ובזה יש לישב קושית התוס' בפסחים דף י"ד ד"ה הכא טמא וטהור ודו"ק היטב: