שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ה (ו׳)

ובזה מיושב גם קושיתו דאיך שייך שלא נאסר רק בק"ר ושחוק דא"כ היכא יליף מציץ והלא בבהמ"ק בלא"ה אסור בק"ר כדכתיב ממקדשי תיראו וכדדרשת חז"ל בברכות דף נ"ט ויבמות דף וא"ו ולפמ"ש א"ש דודאי מודה הרר"י דכל שמסיח דעתו לגמרי ממצות תפילין ודמיא ליה התפילין על ראשו כמאן דמנח בקופסא זה ודאי אסור אבל מי שמכוין לתפילין ולד"א ג"כ אף שקשה לכוין לגמרי למצות תפילין כמ"ש הראב"ד פ"ז דפרה בזה לא נאסר רק שלא יקל ראשו ותדע דאל"כ יהי' אסור להתפלל וללמוד מזה דעכ"פ אינו מתכוין למצות תפילין ואף שיש לדחות דעכ"פ מתכוין לקדושה אבל מצד הסברא נראה דכל שאינו עוקר לגמרי כוונת מצות תפילין לא אכפת לן ועיין בריטב"א בסוכה שכתב ג"כ דלא אסרו משום היסח הדעת רק כשלבו פונה לדברים בטילים אבל כל שאינו מפנה לדברים בטלים אף שאין דעתו על התפילין שרי ומפני טעם זה הוא קורא בתורה ומתפלל ותפילין בראשו הנה הוא מחלק בין כשלבו על דברים בטלים או דברי רשות בין כשלבו על תורה ותפלה אבל לפע"ד גם במכוין לדבר הרשות רק שאינו עוקר הכוונה לתפילין לגמרי אינו איסור וכמ"ש. ובזה מיושב גם קושית הש"א סי' מ"ם דכל שאינו עוקר לגמרי מצות כוונת תפילין אף שקשה לכוין לשני דברים זה לא מקרי היסח דעת ובפרט היכא שמכון לתורה ותפלה ועבודה דפשיטא דלא נקרא היסח הדעת. והנה במגן גיבורים סי' מ"ם הקשינו על דברת הרר"י דלא גזרינן עראי אטו קבע בתפילין משום דבסוכה כל שישן שינת קבע יהיה אסור אבל גבי תפילין כיון דאף כשישן קבע לא הוה רק בשביל שמא יפיח בהם ולכך לא גזרינן עראי אטו קבע והדברים מתמיהים דא"כ מה פריך הש"ס מתפילין על סוכה הא החילוק מבואר מעצמו והיא תימה רבה ובאמת שהש"א סי' מ"ם הרגיש מדעתי' דנפשי' שיש לחלק כן והקשה כן ע"ש שכתב שקרוב לודאי שיפיח בהן ויבא לאיסור תורה אבל הרר"י לא ס"ל כן וא"כ יקשה עליו והנה במ"ג שם ישבנו דברי הרר"י דמיירי ביום ולא שייך חשש הפחה אבל בלילה שייך חשש הפחה והש"ס מיירי בלילה אבל בש"א מפרש דהש"ס מיירי ביום ע"ש אך לפע"ד ראי' ברורה דהש"ס מיירי בלילה דהרי אמרו שם דאסור לישן ביום יותר משינת הסוס ואביי גופא ס"ל כן וכבר נודע מ"ש הריטב"א דהיכא דבלא"ה איכא איסור ל"ש לגזור דהא בלא"ה אסור כן וא"כ אי ס"ד דקאי ביום הא בלא"ה אסור שינת קבע דהוא ודאי יותר משינת הסוס וא"כ ל"ש למגזר עראי אטו קבע וע"ש דאמרו הנכנס לישן ביום רצה מניח ובלילה חולץ והוא כמ"ש אלא שלפ"ז יקשה דלמה לא משני הברייתות דמה דמתיר עראי ולא קבע מיירי ביום אך לכאורה נראה דלהס"ד דחייש שמא ירדם ל"ש לומר דבלא"ה אסור ול"ש למגזר דדוקא אם חיישינן שמא יעשה כן בכוונה שייך לומר דלא גזרינן דהא אסור לעשות אבל להס"ד דחייש שמא ירדם א"כ גם ביום איכא למגזר וא"כ שוב מיושב דברי הרר"י דאביי מיירי באמת ביום ומ"מ קשה לאביי דחייש שמא ירדם ל"ש לחלק ודו"ק היטב בכל מ"ש כי הם דברים נכונים. עוד נ"ל דבר חדש בישוב קושית הש"א דבאמת בזמן הש"ס דהי' מכוונים היטב א"כ אפשר שהס"ד של תפילין הי' אף באם לא כיון לתפילין אבל אנן בדידן דאף חתן לא פטרינן משום דבלא"ה אין אנו מכוונים כמבואר באו"ח סי' ע' ולפ"ז ה"ה לענין תפילין דוקא השלילה שחוק וק"ר הוא דאסור אבל מה שאינו מכוין לא אכפת לן כ"כ ומצינו שגם האמודאים לא הי' יכולין לכוין כדאמרו בירושלמי אנא מני דמוסיא ואמר אחד מימי לא אכוונתי ולפ"ז א"ש כל הקושיות דבזמן שהי' מכוונים גם הרר"י מודה דאסור הס"ד כל שאינו מכוין משא"כ לדידן וגם בימי האמודאים כבר נתקטנו הדורות ואינו אסור רק שלא יסיח דעתו בקלות ראש ויש להאריך והמ"י אך לפי שהוא דחוק קצת ע"כ דברי מעטים: