ובזה יש ליישב גם קושיית הרב בעל הגהות מלמ"ל בהלכות סוטה ואכ"מ ולפ"ז א"ש דשפיר מקשה דיכול לומר לאסרה על בועל שני דא"ל דא"כ הי' להם לומר שהודית שזינתה דז"א דבזה כיון שרק מחמת הודאתה נאסרת כל שכבר נאסרה שוב לא נאסרה להבועל השני ולכך הוצרכו לומר שזינתה ממש דאם יאמרו שהודית שוב אינה נאמנת דא"א משים עצמו רשע וא"ל דרצונה לעשות תשובה דז"א דהבעל כבר מת ולהבועל השני כל דאינה נאמנת שוב אינה עושית איסור ולכהן כבר נאסרה מזנות הראשון ודו"ק היטב. ואגב אומר דמהא דמשני כגון שזינתה וחזרה וזינתה ראיה ברורה דמותר להשהות זונה בביתו אף שנאסרה על בעלה וכמ"ש התוס' ריש זבחים והשבו"י ח"ר סי' קי"ט ושאר אחרונים האריכו לתמוה על דברי התוס' הנ"ל ועיין בהגהותינו לזבחים שם ולפנינו כאן מבואר בש"ס כן בהדיא ודו"ק. ובגוף קושית מע"ל דלוקמא דבועל שני הוא כהן לפע"ד נראה דמ"מ נ"מ דיהי' לוקה משום זונה ומשום ונטמאה ונטמאה דשני איסורים יש ע"ז כהאי דאמרו ביבמות דף ג' דלוקה משום זונה ומשום טומאה ולל"ק שם ש"ה דבא בב"א וכאן בא בשתי פעמים ול"ש לומר דאין איסור חל על איסור דהא איסור מוסיף וכולל הוא דהא נאסרת על הבעל ואף דכבר נאסרה על בעלה מ"מ נ"מ לקברו בין רשעים גמורים וצ"ע בזה:
שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ד (ט׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תנינא, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
