שואל ומשיב מהדורא תנינא · כלל א׳ סימן פ״ד (ז׳)

ובגוף דברי הש"ג הנ"ל תמהני מאד דסותר דברי עצמו שהרי בסוף פ' זה בורר כתב בעצמו דלקבול הטענות אף בשבת שרי וכמבואר בטור אהע"ז סי' ס"ד ואיהו מוסיף נופך דלא שייך ממצוא חפצך דחפצי שמים נינהו דנאסרת עליו כשזינתה וא"כ אם העיקר מה שיכולה להנשא בששי הוא שיוכל לקבול הטענות בע"ש א"כ גם בשבת נמי וע"כ דגם לקבל טענותיהם אי אתו מנפשייהו שרי וזה בודאי בשבת אסור דדוקא הבע"ד שבא לקבול טענותיו ולסדרן הוא דשרי אבל הב"ד לא יכלו לקבל טענותיו לדון עליהם אחר השבת וע"כ חלק הר"ן בין קביעות זמן לבין קבלת טענות בע"ש דזה שרי ודו"ק. וראיתי בתומים שהבין דדברי הר"ן דשרי לקבל טענות בע"ש ולדון אחר השבת ודברי התוס' והטור שכתבו דשרי לקבול בפני ב"ד בשבת דהן דבר אחד וע"כ תמה על הסמ"ע דדברי הר"ן הם הם דברי התוס' והרא"ש והטור ובמחכת"ה דברים נפרדים הם דהר"ן מיירי שהב"ד מקבל טענות הבע"ד דזה דוקא בע"ש שרי אבל בשבת אסור כמ"ש הש"ג דיש חשש שמא יכתבו טענותיהם אבל התוס' מיירי דהבע"ד יכול לקבול בשבת כדי שלא יתקרר דעתו אבל הב"ד אין מקבלין כלל טענות בשבת ול"ש חשש שמא יכתבו טענותיהם וז"ב ונכון לדעתי והשלטי גבורים נדחק בחנם גם בפז"ב ובפ' אד"מ ועיין תומים שם ודו"ק אחר זמן רב שכתבתי כל זה ראיתי ברמב"ן על התורה פ' שופטים על פסוק שנים או שלשה עדים שהביאו בשם רבינו סעדי' גאון ז"ל שפירש שני עדים או שלשה מקבלין עדות השנים וכתב הרמב"ן על זה ואין בכתוב קבלת עדות רק עדים אבל כמדומה לי שטעה הגאון בדינו כי עדות דיני נפשות לא תקובל רק בפני סנהדרין של עשרים ושלשה והנה חלילה לרבינו סעדיה גאון שיטעה בדין פשוט כ"כ אבל הכוונה של רבינו סעדי' דלענין קבלת עדות סגי בשלשה אף בד"נ וז"ש או שלשה מקבלים עדות השנים ובזה ניחא נמי מ"ש או שלשה עדים ולפי דברי רבינו סעדי' הם דיינים וכבר כתב הרמב"ן כי אין בכתוב קבלת עדות אלא רק עדים ולפע"ד שגם השלשה כיון שלד"נ אינם כשרים רק שהם קבלו העדות וצריכים להביאו לפני ב"ד של כ"ג וא"כ לא נקראו הם רק עדים שהעידו העדים בפניהם כן כנלפע"ד ליישב דברי רבינו סעדיה שלא יטעה ח"ו כ"כ אבל גם בזה צדקו דברי הרמב"ן כמ"ש למעלה דגם קבלת העדות צריך עשרים ושלשה וכמ"ש ודו"ק אחר זמן רב מצאתי בטורי אבן על ר"ה בסוף אבני מלואים שלו על ר"ה שכתב בפשיטות דכל דצריך כ"ג קבלת העדות גופא ג"כ מוכרח להיות בפני שלשה ועשרים ובד"מ כל שצריך ג' גם קבלת העדות צריך שיהיה בפני שלשה ואף דראייתו מב"ב דף קס"ה דהעידו שנים בפני ב"ד זה והעידו בפני ב"ד אחר דמצטרפים ולא נקט דהעידו בפני אחד ואח"כ העידו בפני אחד דמצטרפין וע"כ דלא מצטרפי לפע"ד א"א לנקוט בכה"ג דכל שהעידו בפני אחד יכולין העדים לשנות טענותיהם כמו דבע"ד יכולים לשנות טענותן אף כשטענו לפני יחיד מומחה ועיין בסי' ג' ס"ב וה"ה בעדים דהוה כמו שהעידו בחוץ לב"ד ולכך לא נקט בזה האופן אבל מ"מ הדין דין אמת. אחר זמן רב האיר ד' עיני ומצאתי בחידושי פ"י חלק רביעי בחידושיו למכות דף ה' גבי משנה דעפ"י שנים או עפ"י שלשה הביא דברי ר"ס גאון והשגת הרמב"ן ומישב דברי רב סעדי' גאון ז"ל כמ"ש ושמחתי מאד שזכיתי להיות בר מזלו של הפ"י בזה לישב דברי הר"ס גאון אבל לענין דינא גם הוא פירש דנראה מדבריו שגם הוא הסכים דבעי כ"ג גם בקבלת העדות וכמ"ש ודו"ק. ובזה נראה לפע"ד מ"ש בתורה פ' שופטים עפ"י שנים עדים או שלשה עדים יומת המת ואח"כ כתוב שנית עפ"י שנים עדים או עפ"י שלשה יקום דבר וקשה למה לי ב' פעמים הך עפ"י שלשה ואף דבמכות דרשו להקיש שלשה לשנים הנה סגי בפסוק אחד ולפמ"ש א"ש דגבי יומת המת אשמעינן כפירוש ר"ס ה"ג ואח"כ צריך למה שדרשו בש"ס איברא דרש"י בחומש וכן הוא לפנינו בש"ס מכות דרשו כן בקרא דיומת המת אבל בהגהות גליון מהראו"ו מחקו וכפי הנראה כוונתו דהרי המשנה גם בשאר עדיות וגם בד"מ וע"כ דלא קאי על קרא דיומת המת ועיין בחידושי פ"י שם: